על השולחן,

התעוררתי מחלום בלהות,

שוכב על הגב, ידיים פרוסות,

וגליתי על מצחי,

כוס זכוכית עם מים קרים.

הכוס הזיעה ואני גם

אך המגע גם די נעם,

ויחד עם הקרירות

הייתה גם צלילות -

טיפות של אחריות.

הזמן עבר ועבר,

והרגע טרם נגמר,

משקל הכוס די ניכר

והפחד שתתנפץ גבר,

הפלאפון צלצל והבהב

הכריז בצלילו -

על אדם שאני אוהב

ובאותו רגע הם היו –

אלף פיסות שסימלו

מעט שליטה והרבה כאב

לעמוד להיחתך ולדמם

כשאני מגיע אליך

הפלאפון נח דומם

מביט שיכור בשמך

את הרסת את הכל,

עומד על הזכוכית

וכבר לא יכול

לספור את  הטעויות.

רוצה להתקשר להתנצל

שככה אני לך גומל.

את אולי אוהבת אותי ואני אולי גם.

אבל כל זה רחוק מלהיות מושלם

המגע הקריר מאוד נעם

ובגללך הוא תם

ועכשיו יורד לי דם

ומעינייך כל זה נעלם,

רק נראה לך שלא הייתי שם.