 כינוי:
Mier Tarum בן: 39 ICQ: 104323462 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
| 10/2005
 ככה עושים שנה חדשה
יום ראשון - האלכהול
כדי להתחיל שנה חדשה, צריך קודם כל לסיים אותה. אך אבוי! יש אנשים שמתחילים שנה קצת לפני שהקודמת הקודמת, וזרוב מזדקנת בצעדי ענק לקראת החלפת הקידומת שלה, היא מתקרבת לגיל שבו להגיגים השנונים שלה יצמח זקנקן לבן וכשהיא תהיה במעברי חציה, היא תאמר לאנשים "אוי, איש יקר, אתה אולי זוכר אותי, אני הייתי זורבבלה מישראבלוג, האשה שידה ברוב ויד רוב בה, תוכל לעזור לי לחצות את הכביש? הראיה שלי לא כמו שהייתה פעם" ורגע לפני הגיל הזה, זרובבלה החליטה לארגן מסיבה ואפילו להזמין אותי, חבל רק שגיליתי שהיא עשתה את כל הדברים האלה, במוצאי שבת כשרוב המקומות שבהם ניתן להשיג מתנה זולה וטובה סגורים ומעט החנויות הפאקציות שמוכרות פרטים בצבעי פסטל מלאים עד אפס מקום בנשים שלובשות דברים בצבעי פסטל ומחפשות פרטים חדשים בצבעי פסטל שיקשטו את גופן הכונפי. לאחר שרעיון המתנה המקורית לזרוב ירד לטימיון, חשבתי ללכת על רעיון מקורי אף יותר - המתנה הכי גרועה שיכולה להיות. אם זו הייתה כל אחת אחרת ודאי מתנה זו היתה משהו מהחנות שהוזכרה קודם, אך עבור זרוב התמנה הנ"ל היא ללא ספק ספר.למעשה שני ספרים אפשריים - התאו של פו או ספר מיסתורי של פול אוסטר ספרים שהם ללא ספק מעולים והולמים, אך לאור העובדה שכל זה התרחש במוצאי שבת המקום היחידי שניתן היה לחפש תרבות בו הוא קניון עזריאלי, שמצטיין בתרבות, הידועה בשם, "צרכנות עיוורת" או מעוורת במקרה ש חנויות אודם, ככה שמלאי הספרים שניתן להשיג בקניון הוא מיניאטורי, ובעוד שאר החנויות מוצפות באנשים שקונים דברים לשנה החדשה, שתי חנויותהספרים - סטימצקי וטאור היו ריקות מאדם, אה - וריקות מספרים. על המתנה שנבחרה בסוף אין טעם שאני אפרט עוד - זרוב עשתה את זה מספיק יפה. מה שמענין הוא המסיבה.
למסיבה תכננתי להגיע לרבע שעה, לתת את המתנה לזרוב וללכת, למעשה חשבתי שזהיהיה בבית פרטי ושם המועדון נשמע לי כמו המילה צהריים בניב זרובבלאי ולאו העובדה שלא אכיר מהנוכחים, אין שום סיבה שאבלה שם. מה לעשות שצהריים הסתבר כמועדון מטאל קשוח אפל וריק, כל כך ריק שהDJ היה גם המאבטח, הברמן היה גם שמירת חפצים ואימם, הייתה סתם תקועה בפינה זו או אחרת של המועדון רוב הזמן. ופינות נידחות של המועדון היו פזורות קבוצות קטנות מאוד של פריקים או רוסים או שניהם (המחנה המשוטף, אגב, היה הבגדים השחורים ומייוסרים שכולם לבשו) ובין הקבוצות פיזזה לה מישהי בשמלה בצבע פסטל, משקפיים בצע פסטל וכתר של ורדים קשוחות ואפלות, הזקנה לשעתיד זרובבלה שלקחה את המתנה שלה וחזרה לפזז לה בצללים ואילו אני זנחתי את הרעיון של ללכת הביתה ועברתי לתכנית מעניינת יותר - של להשתכר חבורה של רוסים שיכורים. כל כך רוסים שאפילו אני, אחרי הקוקטייל של כוסיות חזקות, שש כוסות של וודא אלסקה (מים עם רעל עכברים) וחצי בקבוק סרני זול (שתן עם רעל עכברים) התחלתי לברבר רוסית שוטפת שעורבבה עם עברית ואנגלית ובגדול העבירה את הזמן בצורה די נהדרת - עד שגילינו שצריך ללכת הביתה. כש4 שיכורים הולכים ברחוב המסגר בתל אביב, יש דברים שהשיכרות יפה להם. למחרת אגב, היה ערב ראש השנה,
יום שני - התפוחים
אחרי כל כמות האלכהול ששתיתי התעוררתי עם כאבים עזים באזור הכבד, מעניין למה. אימא ואני החלטנו על ארוחה משפחתית - כלומר - לנסות למצוא מסעדה תאילנדית שפתוחה ועושהב מישלוחים בזמן שכל אדם נורמלי נמצא בארוחת חג. אין טעם לציין שלא הצלחנו, אבל מה שכן, בשביל זה הייתי צריך את הפלאפון שלי - שמסתבר שמאז הלילה שבו השתכרתי היה סגור - ושם בתוך שלל הודעות השנה הטובה המיותרות נמצאה הודעה מליברטין שמציאה לי לבוא להופעה בהנחה - למרות שההודעה נשלחה חמש שעות מסתבר שהיא עדיין רלוונטית ובצעדי ענק מצאתי את עצמי בג'אפן עם ליברטין בתוך הופעה (בחינם) של התפוחים שהייתה ההופעה הכי טובה מאז נאנוצ'קה לפני חצי שנה, ההופעה שבה הכרתי את מור. הופעות בג'אפן ובמיוחד הופעות המסוג הזה (התפוחים, הגרובתון פום פאם וכו') מבוססות על שני עקרונות פשוטים - הראשון לקפוץ השני לנחות על כאלה שלא קפצו וכשאני קופץ, פשוט נומר שסביב החבורה שלנו נוצר הרבה מאוד רווח - על אף שהיינו בשורה הראשונה. משהו אחד שיש לי להגיד על ההופעה של התפוחים - הם נ-ה-ד-ר-י-ם ואם יצא להם להופיע ליד הבית שלכם - לכו, אם יש לכם כסף תקנו את הדיסקים שלהם, את החולצות שלהם, את הסינרים שלהם (גררררר) אותם!!! זהו
יום שלישי - הגרוב
ראו את סעיף יום שני.
יום רבעי - ההשפלה
דברים טובים לא מחזיקים לאורך זמן ובטח שלא דברים טובים כמו השבוע שהיה. לכן ביום רבעיי, במקום ללכת לעוד הופעה עם ליברטין החלטתי ללכת להקרנה מאולתרת של רוקי באיזה באר ביפו, כדי לראות אנשים חדשים אבל בעיקר כי לא נשאר לי כסף לעוד הופעה. כמה שניות אחרי שהגעתי ניגש אליי אחד האנשים ואמר לי שאני מופיע. בתור ג'אנט. אני מתכחש לערב הזה ממשפט זה ואילך. אבל אומר רק דבר אחד - זה היה גרוע.
האמת היא שזה היה הרבה יותר מענין, אבל אני לא בית ואי אפשר לכתוב כשלא נמצאים בבית.
בפעם הבאה טרמפ-טייק 2 - איך להתקע בשבע נקודות שונות ברחבי הארץ.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
