על השולחן,
להדליק את השמש בצחוק ובכי ובמנגינה |
 כינוי:
Mier Tarum בן: 39 ICQ: 104323462 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2005
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
| 10/2005
מעין תמונת מצב
RR094981432IL
זה האושר הקטן שלי. אני לא יודע לאן זה יקח אותי, אני אפילו לא יודע האם יקחו אותי. והם? הם אפילו לא יודעים עדיין שהם אמורים לקחת אותי. אבל התחלנו. ומתאים לי להתחיל עכשיו, בתחילת החורף. כל כך הרבה מהווה הפתק האדום אפ המספר הזה, הפקידה שנתנה לי אותו ודאי אפילו לא ניחשה כמה תקוות מודבקות בתוך המעטפה הכחולה שנתתי לה בבוקר. בשבילה הייתי רק לקוח, שרק שולח דואר, לא משהו מרגש במיוחד, לא משהו משמח במיוחד, כולה לקוח. כמו כל הלקוחות שדיברתי איתם היום, סתם אנשים שלא מענין אותי מה היה להם כשהתקשרו אלי ומה ההשפעה של השיחה שלי איתם להמשך שלהם. כל שירות הלקוחות הזה, היה יכול להיות שונה לגמרי אילו במקום חומות של אטימות היינו מרגישים את הצד השני. אבל לא משלמים לנו מספיק עבור זה. יותר נכון, זה לא נראה טוב במדדים. במספרים! ויש אנשים שמספרים זה כל מה שקובע להם.
סוף השבוע הולך להיות עצוב קצת. ידידה שהוציאה ממני כל כך הרבה חיוכים בחודש האחרון נוסעת (שוב), הפעם ליותר קרוב, עם הבטחות שנתראההרבה ככל האפשר, עם ידיעה שאני אצטרף אליה אם הכל ילך כשורה. אבל עדיין, אחרי שהיא תסע יהיה לי קצת ריק (שוב), אבל זה רק זמני. ועוד יצא לי להיות איתה לפני שהיא תסע.
תמיד הייתי רגיש לצירופי מקרים, אני לא מאמין בצירופי מקרים מצטברים. המשפט ההוא של מורפיוס שנראה לי קיטשי בסרט מתברר לי כנכון, אני לא מאמין באלים, אבל לפעמים, התזמון שבו קוראים דברים קטנים גורם לי לחשוב שיש כוח עליון, יד גורל שמנענעת את הסירה - כדי שנצחק, כדי שנשרגיש, כדי שנלמד משהו, כדי לתת הזדמנות למשהו לקרות כדי שלא יהיה משעמם וכשדבר כזה קורה חשוב לדעת למה זה קרה.זה לא דברים גדולים, לפעמים זה סתם כשיוצא לך לתפוס 4 אוטובוסים שחשבת שאין סיכוי שתתפוס, ולפעמים זה לעשות משהו לא צפוי שהדברים יסתדרו כך שנראה שלא במקרה עשית את זה.
במרה הגדעתי לעזריאלי לפני כמה ימים, הרולר בכו לברקס חדש, או יותר נכון התחת שלי וכך יד שמאל דיממו לברקס חדש. והיה לי זמן לשבת ולתקן את זה בקניון עצמו, סתם הייתה שם תאורה ולהיות בין כל האנשים נותן לי את השקט להתרכז במה שמתחשק לי. ההחלטתה הייתה החלטה של רגע ותו לא. הייתי אמור להיות באוטובוס בדרך למקום אחר אבל פספסתי אותו. יחד עם זאת לא היה דבר מקרי בהגעה שלי לעזריאלי. כמו שלא היה דבר מקרי בעובדה שנעל של מישהי נקראה ליד הקניון, ולא היה מקרי שמי שליוותה את המישהי הזאת הייתה האקסית הראשונה שלי. כמו שלא היה דבר מקרי בעובדה שאחרי שנתיים שבהם נפגשנו לעיטים כה תכופות שניתן לספור אותם על יד ימינו של קצין בחיל הנדסה ופתאום בשבועיים האחרונים השם שלה שוב ושוב מפי אנשים שבכלל לא היו אמורים להכיר אותה, וגרמו לי לחשוב שוב על כל הסיפור איתה. אז לא, אני לא מאמין שצירוף מקרים הביאה אותה ואותי לאותו מקום באותו הזמן. יותר נכון אני לא מאמין שמקריות הייתה מעורבת בצירוף המקרים הזה. מא שאני מאמין שאותו רגע נועד לתת לי ההזדמנות לומר לה את מה שאני חושב עליה. ומעבר לזה בשאלות שהיא שאלה התחבאה התשובה שאחרת ודאי לא הייתי יכול לנסח. אז אחרי שנתיים שבכל רגע נתון הייתי נותן הכל למענה - היה לי הכוח לומר לה שאני לא ממש רוצה אותה בתור חלק מהחיים שלי, והייתי לי העוצמה לענות לה כן (כששאלה האם אני שונא אותה) ולהרחיק אותה ממני כשניסתה לדבר איתי. זין מקריות. זה נועד לסגור קצוות. בדיוק כמו ההתקלות שלי בכוננית באייקון כששנינו ידענו שזהו הסוף.
מכאן, כל הדרכים פתוחות. לילה (בוקר) טוב.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
