על השולחן,
להדליק את השמש בצחוק ובכי ובמנגינה |
 כינוי:
Mier Tarum בן: 39 ICQ: 104323462 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
ינואר 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | | 29 | 30 | 31 | | | | |
| 1/2006
 צללים
להיות חולה זה רע.
כבר לילה שני שאני לא מצליח לישון בגלל המחלה הארורה הזו, רק שהלילה בגלל שהייתי על תרופות גם היו כל מני הזויות מוזרות שהפחידו.
אתמול היה יום מאכזב מאוד
דבר ראשון "קמתי" (לא ישנתי כל כך לפני זה) ב6 בבוקר והודעתי לעבודה שאני לא מגיע. אחרי זה חזרתי לגסוס במיטה עד אימא קמה בשמונה וגררה אותי לקופ"ח (החלק העצוב הוא שאמלא היא עשתה את זה, לא הייתי מגיע לשם)
* פקידת הקבלה בקופ"ח סירבה להאמין שאין לי שמץ של מושג באיזה סניף נמצא התיק שלי, כשחשבתי על זה - עברו שנתיים מאז שהייתי אצל רופא של קופ"ח (קרובת המשפחה שלנו לא נחשבת). אמרתי להם שיעבירו את זה לסניף שליד הבית שלי, אפשר לחשוב, גם ככה אני עובר דירה עוד מעט.
* שליחות לא היה הדבר אשר הביא את הרופא שלי לעסוק בתחום, כששלושה חולים המתינו לה בחוץ, והיא איחרה ב20 דקות, היא קיבלה איש מאתנו עד שסיימה את הקפה ואת עדכון הרכילות היומי שלה. גם אז, היה זה בגדר טובה שהיא בכלל הסתכלה עליי. אני משלם מאות שקלים בשנה בשביל בטיוח הבריאות הזה א זנדמה לי שפעם בשנתיים כשאצטרך רופא, מגיע לי משהו טוב יותר.
* ככה או ככה, קיבלתי שלושה גימלים מעבודה, אבל אם גם מחר ארגיש כמו היום, אני אלך ואדרוש עוד אחד לפחות (וככה אסגוראת השבוע בבית)
* אחר הצהריים החלטתי להשלים את הפרוייקט השחטת הגוף שלי וללכת לטרייבל לעשות את הקעקוע, טרגוס ותחילת הרבה. מה שהיה הכי חשוב לי זה הקעקוע כי מראש היה לי ברור שיהיה קשה למצוא את מה שאני מחפש, לצערי האיש בטרייבל מעולם לא שמע על הסיוט שלפני חג המולד (היש אנשים כאלה בכלל???) והוא לא ממש היה נלהב לשבת ולצייר על סמך עשרות התמונות שהראתי לו מהסרט. דווקא חבל כי סמכתי על הסטודיו הספציפי הזה. בנטיים השהתי את הפירסינג גם. בעע.
* בסוף החלטתי לקחת צבעי שטיפה בשביל השיער ורק לחמצן אותו. בעזרת מו מצאנו חנות אם הצבעי הפסיכודליים האפשריים (לקחתי אחד אדום ואחד כחול כדי שיהיה לי סגול :))
* נראה כי לספרים דת משלהם - הם לא עובדים בימי שני בערב. מבין עשרות המספרות שמו ואנכי חלפנו על פניהם רק שתיים היו פתוחות - אחת של ספרים מתלמדי ם - דייהנו לא ספרים של ממש ואחת של ספר שסירב לחמצן לי את השיער כי הוא בריא מדי, גם כן ספר.
* לא די בכך, לקראת הערב התחלתי להרגיש עוד יותר רע, ועד שהגעתי הביתה כבר לא עמדתי על הרגליים אז לקחתי כדורים וניסיתי ללכת לישון, אבל אלא לא ממש עזרו וכל הלילה הרגשתי כאילו שני לוחמי סומו נלחמים והמוח שלי באמצע. מדי פעם, כדי לגוון הם עברו לבטן או לצוואר. המצב עכשיו אינו טוב בהרבה (לכן נבצר ממני לחמצן היום) אבל לפחות המרכיב הנפשי חלף עם זריחת השמש.
* צריך למצוא סטודיו או אדם שיוכל לצייר לי את Zero כמו שאני רוצה.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
