על השולחן,
להדליק את השמש בצחוק ובכי ובמנגינה |
 כינוי:
Mier Tarum בן: 39 ICQ: 104323462 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
מרץ 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | |
| 3/2006
איך את מצפה?
מצפה שאמשיך.
שאקום מהמיטה.
שאחייך.
שאצחק.
שאענה לטלפון.
שאביט בעצמי במראה?
איך את מצפה שהכל ימשך גם בשבילי?
nobady cares if people live or die
אמש היינו בחזרה של גוטל בוטל. ואחרי כמה דקות באווירה ששררה שם, אתה לא יכול להחזיק יותר. שום הדחקה או הכחשה לא יכולה להישאר עומדת במקום שכזה. כל החיוכים המזוייפים התבדו. כל התאוריות שנשענתי עליהן כדי לא לקרוס הפכו אבק, וכמה שעות אחרי זה . כבר לר יכולתי שלא להודות שהצלחתי פעם נוספת להיכנס לאותו מבוי סתום. so you think you tell heaven from hell, ? מעט רגעים של אושר והרבה רגעים של כאב, בינהם אינסוף של תהיות ואי ודאות. כל כך הרבה דברים שהיא עשתה (או לא עשתה והייתה אמורה לעשות) ופה ושם חלקיק שניה שבו היא עשתה משהו שבחיים לא חשבתי שתעשה והפכה את הקערה על פיה. ואז שוב פעם אי ודאות. וכשכבר ניסתי לדבר איתה - זה היא הייתה ננעלת בעצמה. לא נותנת לרגש להיכנס או לצאת. לא! לא יכולתי להמשיך ככה. אבל האם עכשיו יותר טוב? מה משקלו של האושר אל מול חוסר האונים ורגעי הכאב? האם הבדידות, ויתור על האדם שגרם לי להרגיש כל כך הרבה שותפים טובים יותר לחיים מאשר כל מה שהיא גרמה לי להרגיש, הן הטוב והן הרע?
השעון מראה שאנחנו עשויים עוד יומיים שלושה, במקום שבו ניפגשנו בפעם הראשונה. אני רק רוצה לחבק אותה חזק חזק. לא לדבר על מה שהיה. לא לחשוב על מה שיהיה. רק להיות איתה שוב. לאותם ספורים אשר ראו את waking the dead ודאי אין טעם לפרט את הסצינה. שהיא תופיע רק עוד פעם, כדי שישאר לי הזכרון המתוק ממנה. אני רוצה את התקווה שזה לא היה הסוף, רק עוד שטות, הפעם בניצוחי שלי ועכשיו הדברים רק ישתפרו. כמה שאני רוצה את התקווה, ככה היא מכרסמת בי, לא נותנת לי להמשיך לחיות, מחזירה לי אותה בכל פעם שאני נרדם. מכרזמת בי בכל הכוח, ואני? אני לא ממש מזדרז להתנער.
"את יודעת כמה אני אכאב את מה שוקרה עכשיו כשתלכי?" שאלתי אותה כשבערך חזרנו בפעם הקודמת. אני לא חושב שהיה לה מושג. אני לא חושב שיש לה מושג. כמו שלי אין מושג מה עובר עליה. כי במקום להיות ישירים ואמיצים, כשמדובר בדברים אמיתיים, אנושיותינו מתבטאת בפחדים ושתיקות.
פחדים ושתיקות
פחדים ושתיקות
פחדים ושתיקות
ובין לבין שקר. שקר לעצמינו, לסובבים, לאוהבים וכל השאר.
And the dealer wants you thinking
That it's either black or white.
Thank God it's not that simple
(Leonard Cohen, In my secret life)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
