על השולחן,

ועכשיו לשלל עדכוניים צבעניים.

אימא גררה אותי לסדר פסח אצל מישהי מהעבודה שלה. במשך שלוש שעות ניסיתי להזכר מתי בפעם האחרונה שמתי על עצמי כיפה (כנראה בסדר פסח לפני 8 שנים) ומתי בפעם האחרונה הקראתי פסוקים מהתנ"ך (never) ובכלל מתי הייתי באיורע משפחתי (של משפחה אחרת) כל כך עצום. בסופו של דבר חוץ מהעובדה שמבחינה עקרונית היה לי קצת קשה להקריא "ברוך אתה ...." היה די משעשע. ב12 מי יודע לחשתי לעצמי את הגרסה של רן ברון לשיר (אחד מכל עשרים, מכל עשרים, מת מגידול ממאיר בתוך המוח) בסופו של דבר היה זה בזבוז יצרתי של ארבע שעות.

לאור כמות שיעורי הבית שזכינו לה בחופש - החלטתי שאני לא עושה שום דבר. ואז חוזר לחיפה ארבע ימים מוקדם יותר ועושה הכל. ככה שרוב החופש יעבור בשינה, שינה, אוכל, (שוב) שינה והתנחלות על המחשב של אימא.

חוץ משינה יש עוד כמה פרוייקטים לפסח (הגיע הזמן לרשימה מסודרת בנושא)

1. לנצל סוף סוף את הכרטיסים לסינמה סיטי - זה יקרה מתישהו בין ראשון לשני.

2. ללכת להופעה של נתי אורנן בroots - שלישי בערב

3. לפגוש שירה - היה אמור להיות היום, אבל, למה שמשהו יקרה כצפוי ?

4. לפגוש רוני - שזה -ה-פרוייקט של החופש. מחר יוודע האם זה יצא לפועל או לא.

5. לארגן מרתון משחק מכור/פלורנטין אצלי בבית.  כנראה שיהיה אחד מזה ואחד מזה. פלורנטין מתוכנן למוצאי שבת. משחק מכור תלוי במוו ואולי היא והוא יבואו גם.

6. ללכת לפירסר ולחליף את העגיל למשהו אחר (אני רוצה פירס סגול או שחור, צד אחד שפיץ ובצד השני כדור, כדי שאכל להחליף) - התכנון לזה הוא מחר בצהריים, אבל זה בטח ידחה לאיזה ערב במהלך השבוע. אני ישן עד ארבע אחרה"צ כל יום

7. לעשות בדיקה שוב. אין באמת סיבה, אבל עד שיש לי זמן לחכות לתשובה, למה לא? כנראה שזה יהיה מחר בבוקר או ביום ראשון בבוקר)

8. לחזור לרולר - כבר חודש שלא היה לי זמן/מקום לרולרים שלי (בחלק מהזמן, הבריכה פיצתה על זה) עכשיו יש ת"א ויש זמן. למעשה אני חושב שכבר אחרי שאסיים את הפוסט העילג הזה אצא לחקור את תל אביב.

הרחבה לגבי סעיף 4

אחרי כמה מיילים רוני ואני סיכמנו שארים אליה טלפון כשאחזור כשאהיה ב"סביבה" - כמובן שלכל אחד הייתה את ה"סביבה" שלו שהתפרשה מכמתב - אצלי זה היה אזור המכרז, אצלה זה עיר המגורים שלה. בכל מקרה על אף שחזרתי בשלישי בערב התקשרתי אליה רק היום אחרי הצהריים. הקול שלה לא השתנה בכלל. הייתי בטוח שאתאבן ואתחיל לגמגם לה, אחרי הכל - עברו שנים (יותר משלוש) מאז שהיינו בקשר. בפעם האחרונה דיברנו לפני שנה כשהיייתי בבירורים לשירות הלאומי וגם אז דומני שזה היה באיסיקיו. למה אני אומר את זה?

"את מזהה מי זה?"

"אתה יודע שהמספר שלך עדיין רשום לי?"

"פשש... כבוד"

"אין הרבה כאלה"[ע"ע שהמספר שלהם נשאר שמור, במיוחד לאור ההיסטוריה שלנו]

שיחות כאלה, למרות הסיכויי שבסוף לא יצא לנו להיפגש, פשוט עושות לי את היום :). הלוואי שיכולתי לדעת את הצד שלה בכל מה שקרה אז. לא כדי להחזיר את הגלגל לאחור אלא כדי לדעת האם צדקתי בתחושות שלי, אבל, יותר מדי זמן חלף וזה יפתח שוב פצעים ישנים. כנראה שאשאר עם הסקרנות שלי בעניין הזה.

לילה טוב