 כינוי:
Mier Tarum בן: 39 ICQ: 104323462 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
| 7/2006
On the thin ice of modern life,
Dont be surprised when a crack in the ice,
Appears under your feet.
You slip out of your depth and out of your mind,
With your fear flowing out from behind,
You as you claw the ice.
הזמן נעצר ואני המשכתי. או שזה היה הפוך? אני עצרתי והמזן המשיך? זה היה לפני כמה ימים, והזכרון כבר מטושטש.
אלא היו כמה רגעים. שבהם נפרדנו, אני והזמן, משחקי פוקום ועדשות של סרט הוליודי. נראה היה שהכל עצר אצלי והזמן האיץ מביב, אירועים חלפו, אנשים, שיחות, דרכי, סביבי. זו הייתה הרגשה נוראית.. לעמוד דום. פחדתי לזוז, "התן" היה הסרט שחשבתי עליו באתו רגע, היה שם דוד שם בין שתי רכבות, שידע של תזוזה שלו תרסק אותו על (לפחות) אחת משתי הרכבות וסביבו רק כתמים דוהרים של קרונות, חלונות, אנשים, רוח.
אני לא יודע כמה זמן הייתי ככה. למעשה אין זה נכון למדות את זה בשניות או דקות כי זה לא היה מימד קבוע.
בתקופה האחרונה, אני מנצח את הזמן, זו הייתה אופוריה שמילאה אותי בחודש האחרון, הכל התרחש כאן ועכשיו, העבר הרחוק, העבר הקרוב, העתיד הקרוב. הכל נדחס לתוך גולה ואני סובבתי אותה כמו שנוח לי, ימים חלפו ברגעים, שניות ארכו נצח
She won't let you fly, but she might let you sing
אני חייב להודות שמלבד אותם רגעים בעבודה, אני אוהב את כל זה. אני אוהב להתעסק בדברים שקצת גדולים על יכולות השליטה שלי, אני אוהב להרגיש. מצברוח שמתחלף כל שתי דקות עדיף על פני חוסר מצברוח, שתי דקות תמימות שבהם אני במצב "טוב" (אי אפשר לכנות את זה "אושר" זה בעיקר מתחלק ל"up" ו"down") טובות מיומיים אפורים ואחידים.
Look, Mummy. There's an airplane up in the sky.
נכון שלא שמת לב? הייתי מעולה. אני תמיד מעולה! אפילו עכשיו כשאמרתי לך את זה ישירות את חושבת שזה משעשע. כל כך אבסורדי שארגיש משהו. זה בסדר, לא ממש הסתכלת, לא ממש חיפשת, ואני? זה לא היה נחוץ אז, לא הייתה סיבה מיוחדת להטריד אותך בתחושות שלי. הייתי בסרט לבד ואת, לא היית צריכה לדעת.
Run to the bedroom,
In the suitcase on the left,
Youll find my favorite axe.
Dont look so frightened,
This is just a passing phase,
One of my bad days.
הכל מתפרק לי. אפילו הכתיבה שלי התחרבשה, יום יבוא ואני אפספס את כל notes to myself שמתחבאות פה, בין השורות, בין המילים, בתוך השירים.
How could you go?
When you know how I need you,
To beat to a pulp on a Saturday night.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
