על השולחן,
להדליק את השמש בצחוק ובכי ובמנגינה |
 כינוי:
Mier Tarum בן: 39 ICQ: 104323462 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
| 7/2006
משהו
גורם לי לחזור אליהן.
התושבה ל"למה ?" משתנה בהתאם לדקה ששואלים אותי.
לרוב אני מניח שזו תחושת המוכרות, הנוחות, ההרגל. להיות עם מישהי שכבר יודעת עליך כמעט הכל, חוץ מהשלמות קטנות של התקופות האחרונות. מישהי שכבר סבלה אותי מספר חדשים, שעברה את הגיהנום שאני נוטה להעביר בו אנשים חדשים, ששרדה את מיליון המבחנים הסמויים, שאני מעביר, שידעה לחבק כשאני עוזב ולהתקשר כשאני מנתק. מישהי שעברה את כל זה אבל היה לה זמ לשכוח את החלקים המעצבנים שלי.
לעיטים אני חושב שזה הפחד שלי מפני אנשים חדשים. משהו מוזר ששמתי לב אליו לאחרונה הוא, שלמרות כמה שנפתחתי לכאורה בתקופה האחרונה, (והיד עוד נטוייה) נסגרתי במקום אחר. כאילו שלקחתי את כל המחסומים ושמתי אותם במקום אחר, קרוב יותר ללב, והיות ויש פחות שטח להגן, הצפיפות שלהם עלתה. נדמה לי ששכחתי לשים מעבר.
[מצאתי שיערה סגולה בספר שהיה לי על השולחן, לרגע זה שימח אותי ממש]
נדמה לי שהגעתי לאיזה שיוויון נפש בקשר ל-א. . אני רוצה אותה, זה כבר היה יודע. אל שלחתי לה איזה סמס this time I want to do it right. ומה שקורה עכשיו זה הכי רחוק מההגדרה הזאת. כל הפגישות שבהם אני מנסה לגרום לה לראות בי חבר ואחרי כמה שעות במיטה, היא מנסה לגרום לי לראות בה אובייקט מיני, זה פשוט לא אמור להיות ככה. בכל מיני מובנים.
אני לא תמיד בטוח שאני רוצה אותה בדרך שבה חשבתי בהתחלה. גם אם כן, ואפילו אם היא תרצה, זה פשוט לא מעשי. היא כבר לא עובדת זוטרה ואני לךא הולך לפרוש מהטכניון, ככה שקשר כלשהו יצטרך להתנהל על פני כביש 2. כלומר, אני אצטרך להמשיך בנסיעות השקטות לתל אביב, לבלות 4-5 שעות בתחבורה ציבורית בכל פעם כדי הליות איתה שעתיים שלוש. הבעיה היא שאני מסוגל לעשות את זה, חא רק מסוגל אלא גם עושה זאת בפעול, לא היה שבועה בתקופה האחרונה שלא נסעתי פעמיים שלוש לתל אביב, בלי שאיש חוץ ממנה ידע, רק כדי לראות אותה. למעשה, חוץ מבובי והטכניון, אף פעם לא הייתה לי המותרות של לגור במרחק של פחות משעה נסיעה ממי שאני אוהב, בין אם אלה היו נסיעות לתל-אביב מבת ים, לכפר סבא, לבנימינה,זכרון, חיפה, ועכשיו, שוב לתל אביב.
"כשרונו של מיאר טרום" - סרט העוסק ביכולת נדירה של צמיאר טרום לפול על האנשים הלא נכונים, בזמן הלא מצאים, בצורה הלא נכונה. לפעמים רמת הלא יוצלחות שלי מבדרת אפילו אותי.
יש כאן מישהי מדהימה. רוצו לקרוא, ולהתעדכן. תזכרו את המילה שלי, יש כאן פוטנציאל לא קטן.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
