על השולחן,

משהו קרא את זה : "כל עוצמת הבלבול והכאב שהיו מקודם הפכו לגאווה פרטית משלה. היא חזרה למיטה, נישקה קלות השפתיים וביקשה ממנו שישתוק. [...] רצה לומר לה את זה בלי הפסקה, לפצות על כל הפעמים ששתק. אבל בדיוק אז היא ביקשה שלא ידבר יותר. היא רצתה שהמילים יישארו באוויר"

השיר יתנגן. הם ינגנו אותו. היא תהיה שם בקהל עם המבט שלה. כבר לא אותה ילדה שהייתה אז, כבר לא יהיה לה כוח אליי יותר ובטח שלא לשטויות שלי. אבל זאת תהיה מתנת יום ההולדת שלי. אני לא אוכל לגשת אליה. אז היו לי את המילים, את העוצמה, את הזיכרון שלה, לא נשאר מזה הרבה. רק קרירות שהקפיאה אותי באותן שניות שבהם דיברנו. אבל אולי היא זוכרת. אולי היא זוכרת שזה שיר שלה. שאמלא היא זה לא היה מגיע אליי, אמלא היא אני לא הייתי מגיע אליה. כנראה שלרגע היא תעדיף שכל זה לא היה קורה.

יש משהו אחד שנשמע לי נכון בהרבה בשיר, מאז ששוב התחלתי לשמוע אותו, בלופ אינסופי

[הם יסיימו לשיר, כמו שאני רוצה, עם המילים שלי. הלוואי שהיא תבכה הלוואי שאני אבכה, הלוואי שמשהו מכל זה ישאר עומד באוויר. לא רק אצלה, אלא אצל כל מי שיהיה שם. אותם מאות האנשים שבאו, ונכנסו לתוך רגע כה אישי. אני אהיה כנראה ליד הבר, מחפש אותה בעיניים שלי. או ממש מאחוריה, בלי שהיא תדע, יושב בשולחן סמוך. כבר ארגיש רע עם כל הסיפור הזה. זה מרושע, להביא מישהי לדבר כזה להטיח בפניה דברים שקרו לפני שנים כדי שמישהו יבכה. בחיי שזה מרושע]

זה כבר שייך לפרוייקט הבא.

[לפעמים בא לי להתפרק, להעילם עד שכולם ישכחו את כל מה שעשיתי להם. או לפחות יסלחו]

 
"אם תמות, יהיו לפחות שני אנשים שיבאו לבכות על הקבר שלך, אני וא." קבעה בובי, לא מזמן. היא בכלל לא יודעת שלא יהיה לי קבר. יום אחרי זה היא עשתה משהו שגרם לי לחשוב, כמה נוח לנו לבכות על הקבר של משהו, לומר שהוא היה אדם וטוב ובלע-בלע אבל כל עוד הוא בחיים אותה קלות טמונה באגואיזם ודריסת אותו האדם לטובת אינטרסים אישיים, נוחות אישית וגרוע מכל, חוסר כוח.

לכן, אני לא פוחד לחלום. לא איכפת לי מי יקרא את הפוסט, או את "מר" מי יבין מה. אני מעדיף לחלום ולכתוב את זה, להיזכר בזה עוד שנה ברגע הקטן הזה שלי מאשר לקבור את זה לתוכי למשמרת לרגעים קשים יותר

הדרך למטה רצופה רגעים מאושרים

"אל תדאגי לי, את רואה שאני עדיין לא שמח ומחוייך, תמיד אמרתי כשאני מתחיל להיות שמח, זה סימן שמשהו רע מאוד עומד לקראות"

[עכשיו זו רק קריאה ראשונה]

Don't Follow

(אני הייתי מחפש אחר הגרסה האקוסטית, פשוט כי זה נשמע הרבה יותר. שקט ולא מתלהם, ככה זה צריך להיות)