על השולחן,
להדליק את השמש בצחוק ובכי ובמנגינה |
 כינוי:
Mier Tarum בן: 39 ICQ: 104323462 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
| 7/2006
הקשה ביותר
הכי קשה זה לקום. במיוחד אם מדובר בלקום אחרים אחרי רגעים של שינה (כה קצרים ומבורכים בימים אלו). כששמכת הטישטושת עדיין עוטפת אותי, מונעת מהמציאות הקרה להיכנס גם היא היא למיטה ולהוציאני ממבצרי האחרון.
אני מוצא את עצמי מבלה יותר ויותר שעות במיטה, מחכה שהשעון יצלצל שוב, בוהה בקיר שמולי או מעליי ומנסה למצוא את הכוח להשעין את היד על המיטה ולעבור לצמב של ישיבה. אני לא זוכר מאיפה שאבתי את כוח הזה קודם, הוא תמיד נראה לי מובבן מעליו עד כדי חוסר תשומת לב. לא היה שוםדבר מוזר לפתוח את העיניים, להתיישב, להסדיר את הנשימה אחרי סיוט כזה או אחר ואז להמשיך הלאה, אל תוך היום.
אני שוכב על המיטה, והמחשב נראה מטושטש, המסך - כבוי, האור מציק לעיניים ואני מוצא את צידו של גופי דבוק למיטה, כוח המשיכה חזק מכוח הרצון והזמן? הזמן עובר, לפעמים זוחל ולפעמים טס ללא שום קשר למציאות, פשוט תמיד נמצא ברקע, חתום על הסכם של חוסר איכפתיות הדדי.
החוכמה היא לעשות הפרדה בין הבחוץ לפנים. כשבפנים מותר לקרוס, לשרוט, לבכות, לשטות להרוס להתרגש או להיות אדיש; בחוץ צריך להזדקף ולחייך, אפשר לזייף חיוכים ואם העניים לא משקרות, צריך רק לשים משקפי שמש. בעוד שדי ברור מה שזה בחוץ, הפנים הוא כאב ראש לא קטן. בעיניי "בפנים" תמיד היה מתחת לעור, מאחורי העיניים, מתחת לבגדים, בתוך הבית, איפה שעיניי זרים לא יציצו כשלא צריך.
הבעיה מתעוררת כאשר יש אנשים אחרים, כאלה שהם לא זרים. כאלה שלפעמים נמצאים בפנים. התחושה היא כמו להזריק רעל לעצמך. אתה בוגד בדבר היחידי שמגן עליך - במרחב האישי והופך אותו לציבורי למחצה.
האמת היא שרוב האנשים פשוט לא יודעים להתסכל, לא יודעים להקשיב, יודעים רק לדבר ולדרוש שיבינו אותם. לכן אפשר לזייף חיוכים, לכן תמיד (אבל תמיד) ניתן להתחמק משאלות שאתה לא יכול לענות עליהם. בין אן ה "מה שלומך" ובין אם זה "מה אתה הולך לעשות" כל אימת שאין תשובה מוכנה אפשר להחליף נושא, לחייך ולשקר בפה מלא. כי מה הטעם לומר את האמת שלך? הרי מי ששאל לא באמת מקשיב וברגע שלא ישמע את קולו למשך יותר מכמה דקות, יתחיל לדבר, ללא קשר וללא התייחסות למה שאמרת. כי לא מדובר ב לגעת אחד לשני בלב, אלא בתחרות מי ימלא את החלל בצליליו.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
