על השולחן,
להדליק את השמש בצחוק ובכי ובמנגינה |
 כינוי:
Mier Tarum בן: 39 ICQ: 104323462 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
| 7/2006
 מתחבאים בסלבית
כמה ילדותי מצדי, להתחבא מאחוריי שפות זרות.
אבל זה נחוץ.
искаше ми се да кажеш нещо.
Да покажеш за момент,
някакво чуство:
Че ме убичаш,
че ме искаш,
че има междо нас
нещо повече от гола скука.
искаше ми се да кажеш че те боли,
че сажаляваш или искаш повече .
Всичко освен твойто малчание
וזה כל מה שקיבלתי
היום התלבשתי וחבשתי לעצמי שחזרנו שלושה חודשים אחורה, אותה בדידות, אני נקי וחלק מבפנים ומבחוץ, אבל בעיקר לבד. נחתה עליה בדידות שכזאת בתקופה האחרונה לא רק הבדידות מציק אלא חוסר האונים שבה זה משטלט על הגוף שלי, על המחשבות שלי, עליי ושום דבר לא יכול לעצור את זה. זה לא שיש לי עם מי לחלוק את זה, אבל גם אם היה, התחושבה הזאת עוטפת כמו שמיחה חמה ואטומה, קוברת אותי בתוכי ומנתקת מכל השאר משאירה אותי להתבשל בתוך המיץ שלי.
אולי אני ארד מחר לתל אביב.כל מקום מרגיש כמו כשל מקום אחר וכמו שומקום, עבודה, חיפה, תל אביב, קניון או בית זר הכל נראה אותו דבר. רחוק ואפור. לא שלי. לא יהיה.
זוג שהכרתי נפרדו. זה נראה שולי ומיותר אבל בתוכי הרגשתי כמו ילד שמספרים לו סנטה לא באמת קיים. הם היו ההוכחה החיה ומהלכ לזה שאנשים בסוף מוצאים את החצי השני שלהם, גרים ביחד, כולנו, החברים ושתי המשפחות חיכינו לחתונה ועכשיו זה נגמר, לא פתאום אבל נגמר. כמעט התחלתי לבכות כשהם סיפרו לי, כל אחד בתורו.
משהו אחר, שפעם ההי חבר די טוב שלי (שגדול ממני ב4 שנים) הכניס את חברה שלו להריון, הם ילדו וכמעט קנו בית. היינו אצלם כחודש אחרי הנולה להם התינוקת והם היו כל כך מאושרים, חצי שנה אחרי זה הוא זרק (נטש) אותה ועכשו הוא גר עם איזו נרקומנית והילדה שלו ואימה עוד לא (חצי שנה אחרי) לא ממש הבינו מה קרה. מה גורם לבן אחד לקום בבוקר ולא לחזור יותר, להיות בזרועות של מישהו אחר.
זה יעבור, זה ברור. אבל זה מהרגעים שבהם אני מרגיש שאין למה להביט קדימה, הכל מסביב מתפורר או נרקב, נקבר או מפוצץ. אני שונא להיות לבד. אבל לפעמים לבד הכי טוב לי. יש סוגי "לבד" כמו שיש סוגי "ביחד" יש סוגי אהבה וסוגי תשישות. יש כל כך הרבה סוגים, אבל בשורה התחתונה כל אחד בתורו הוא רע או בר חלוף. כל אחד הוא מעין אכזבה קטנה, קרחון שלאט לאט נמס לתוך המים המלוחים. איש לא רואה את כל מה שהולך בפנים עד שזה נמוג. אימפוטנציה רגשית, מחסור באינטלגנציה רגשית.
Maybe when Im done with endings this can begin
This can begin, this can begin
What Can Begin?
Няма никой тук.
Няма никой там.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
