ימים של מנוחה טוטאלית, לצד מהפכה אולי רצינית עוברים על אבדכם הנאמן, התבונה הזו של להתנתק מהמעגל הצר שחנק אותי למוות מפתיע אותי כל פעם מחדש ביעילותו, ועם זאת, כמו בכל פעם שאני בורח מאותם 7-8 אנשים, יש משהו שמחזיר אותי אליהם, משהו בלתי צפוי. משהו, שהפעם נתן לי כוח לדאוג לעצמי, אז היום השכמתי קום (כלומר לא ישנתי בלילה) והתייצבתי בקופת החולים הישנה שלי, כדי שיאבחנו האם יש לי סרטן העוד או שזה סתם גידול ממאיר על הגב שלי ששמח לראות אותי. סרטן העור לא יאכל אותי, או לפחות עדיין לא, כעט נותר לשלול רק עוד כמה מחלות שצפיתי למות מהם. אבל הזמן יאמור את דברו.
היום חזרתי לעבודה שבה עבדתי, כי אימא שלי עובדת שם (בערך) והיות ואני הייתי בסביבה (קופ"ח) סונג'רתי לעזור לה, נתקלתי בפרץ מצב רוח טוב (נו, הייתי בטוח שעוד שניה אני מתפגר מסרטן, אז עכשיו זה בטח יהיה איידס) עליתי לחדר המנהלים שם כהרגלם גירבצו להם המנהל, שני הסגנים ושני מנהל העולם (ה"חמישייה הפותחת" של הסניף מבחינת דרג הניהול) והיום והם התעקשו להיכנס לי לשקט הנפשי, פתחתי בירידה מאסיבית על אחד המנהלים (זה שחיבבתי כי הוא שרוט כמוני) שבמהלכה הוא החליף צבעים... אחרי דקה ירדתי למטה ואמרתי לאימה "תתכונני נפשית, הקוקו {הכינוי שלי ללאותו סגן} יעשה לך שואה עכשיו..." כעבור כמה דקות הוא ירד ואכן התחיל לעשות לה שואה. אחרי זה הוא קלט שאי עובד עם דיסקמן והודיע לי שאני מוריד אותו. הנהנתי בהסכמה והמשכתי לעבוד (עם הדיסקמן). כעבור כמה דקות הוא שם לב לזה והחליט להתנקם, אבל היות ואני כבר לא עובד עבורו די שלחתי אותו קיבינמת. לצערי אימא שלי הייתה בסביבה אז הוא תפס אותה והתחיל להרצות לה. הוא הצליח להתנקם בי השמוק. אבל אני אכנס בו דרך המשרדים של חברת "הריבוע הכחול" אפילו אם זה יגיעה לכדי תביעה בשל חדירה לפרטיות והוצאת דיבה. בטח סתם לא יהיה לי כוח ואוותר לו. מצד שני, מי יודע.
מגוחך כל המצב הזה,כל הבלאגן המיותר הזה, אבל יש סיכוי שיהיה טוב. ומחר, מחר יום שלישי, אבל יתכן מאוד שלשם שינוי זה יהיה יום שלישי שמח. כל זאת ועוד נדע מחר, ביום שצפו להיות עמוס בדברים טובים ושבירים כל כך, בלפחות 8 נסיעות רכבת/אוטובוסים, וביקור במקומות רגישים. אבל לא משנה מה יקרה, אני מקנח את זה בהופה של אורפנלנד בערב אז זה לא יהיה זוועתי כל כך (בטוח מהנה בהרבה מהפעם הקודמת)
בברכת יום שלישי שמח...
מיאר טרום.
אופטימיות זעירה (עדכון: שנטבחה באכזריות, תודה)
ואולי בקרוב אוכל לספר מה באמת קורה. {בשביל צריך קודם לקרות משהו מוחשי, לא? כי רגשות יש הרבה...}
וסתם משפט משעשעשחן (מהתגובות) אמרה כששהעלתי את האפשרות (הסבירה) שמחר אתפוצץ בדרך אליה -
"מממ......בגלל כל עניין ריבוי הפיגועים בגלל שרצחנו להם את ההוא?"
בלה ובגלל שהכל נהרס בשניה - הנה עוד ציטות מבלוג שביקש להצטרף לטבעת של הפוטים...
"
והלכתי לבית של איגור הפ33ה, שם ראינו סרט ממש עצוב, "הכפיל", עם ז'אן קלוד ואן דאם. זה גרם לי קצת לחשוב, ושמתי לב שאני כבר לא עושה את זה יותר. פה בא הקטע שזיינתי את נדיה
"
ניחשתם נכון - הוא לא צורף, אבל זה משעשע אותי... או גורם לי לצחוק - עליו!