על השולחן,

את החייים שלי, צריכים להיות פטאתיים.

ואתם יודעים מה? כמה את ה"חברים שלי"

אז הנה פוסט תודה לכל ה"חברים" הטובים שלי, דברגע שאני מצליח להיות טיפה מאושר, טיפטיפה להשתחרר מהחראהזה שיצרתי/קעתי לתוכו, הם, כל אחד בדרכו, דואגים להחזיר אותי חזרה, אל החיבוק האונס הזה דשאני נאבק(תי) להתחרר ממנו.

תודה לאותה אחת שמבינתה אני כלב בוברגע שהיא שורקת לי אני צריך להגיע. ואחרי הודעות של "מיאר! בואו הנה" אני אמור להיות נחמד אלה.

תודה לאותה אחת שכל כך שונאת אותי כי אהבתי אותה וסירבתי לוותר עלה בקלות.

תודה לאותו אחד ששונא אותי כי אני אוהב.

ואתם יכולים להיות רגועים, "חברים" יקרים שלי, היום נרמסתי כמו שכבר הרבה מאוד זמן לא קרה לי. אביחי, אתה יכול להיות רגועה, הצלחת להרוס, ג'יין יכולה להיות רגועה שבקרוב לא אהיה בפרדס חנה ובטח שלא במקום שבו היא תוכל חלילה להרוס לעצמה את היום המושלם והאופטימי בזה שהיא תראה אותי, עמית, את בחוץ.

תודה לכם "חברים" יקרים שלי שבמאמץ משוטף הצלחתם להרוס לי עוד אדם יקר, ותודה לכל הציניקן מהפוסט הקודם, אהבתך נגעה לליבי. וגם האתר.

והאמת היא שהפופ אפ המאשר את מחיקת הבלוג הזה, כבר קפץ כמה פעמים ואמלא הכינוי (שרק אני משתמש, כי לאנשים זה פשוט לא מחלחל לתוך המוח הסתום) שאני יודע שיסגיר אותי בכל בלוג חדש אשר אפתח, כבר מזמן לא הייתי כאן.

ורק תודה אחרונה, לחן שהצליחה להכניס שעתיים של צחוק לתוך היום המסריח הזה.

אני אהיה די לא זמין בזמן הקרוב,

גם אם הפלאפונים יהיו פטוחים אני לא אענה (אני חייב להשיאר אותם פתוחים בגלל מכון וויצמן), גם אם אתחבר לאיציק אתם לא תדעו, כנ"ל בעצם לכל כלי התקשורת הקבועים שלי.

כמו צמח בר - חווה אלברשטיין

מחר, אני אהיה כה רחוקה
אל תחפשו אותי
מי שידע למחול -
ימחל לי על אהבתי,
הזמן ישקיט הכל
אני הולכת לדרכי.
זה שאהב אותי ישוב לשדותיכם -
מן המדבר.
והוא יבין - אני חייתי ביניכם
כמו צמח בר.

אני רוצה לפקוח את עיני
לצמוח לאיטי.
הרביתי לחלום
החלומות טרפו אותי,
רציתי לנחם -
אבל מרדה בי תשוקתי.
היה מיקסם ילדות, היתה גם סערה
בזרועותי.
אני יודעת שהדליקה אש זרה
את לילותי.

היו, היו ערבי געגועים
היו ימים טרופים.
היה כאב חבוי
ורגעים מכושפים.
אני אזכור מבט
מגע ידיים בכתפי.
אני אהיה לצל חולף בשדותיכם
לסוד נסתר.
היו שלום, אני חייתי ביניכם
כמו צמח בר.