על השולחן,

"ואולי טיפה מעבר להם"
זהו סיפורם הקצר של שני ילדים תמימים אשר גדלו רחוק מהעולם, ממש בשוליים שלו, ואולי טיפה מעבר להם, ולצערם רחוק אחד מהשני, הם גדלו כשבמקום להביט על העולם דרך החלון שבחוץ ולצאת אליו דרך הדלת, הם השקיפו על העולם דרך חלון הטלוויזיה. השנים עברו ועולם כבר השקיף אלהם דרך חלון הטלוויזיה, ואילו הסיוט שלהם התחיל ברגע שפקחו את העיניים, שניהם כמובן הרבו לישון ולראות סרטים, כך, הם היו הכי חיים,ומדי פעם צעדו מעבר למפתן דלתם לתוך הסיוט המוזר והמעוות הזה, שכל כך שונה מהעולם המבויים והיפה או מושלם.

זהו סיפורם הקצר של שני ידלים קטנים שהחברים שלהם באים מה"מקום האמיתי" והאוייבים, השנואים, הדוחקים מרחוב האמיתי באמת, ושניהם כל כך מפוחדים שפעם אחר פעם רצים אל הבית בחופזה, טורקים את הדלת ומתפללים חזק שבפעם הבאה העולם שהם ראו דרל החלון הזוהר יהיה גם מעבר לדלת, ובכל פעם שהם מבקשים את זה, הביתה מגלגל על צר העולם, וזז טיפה הצידה, עדיין בשולי החיים ואולי טיפה מעבר להם.

זהו סיפורם הקצר של שני מתבגרים, אשר בבוקר נעים פתחו את דלתם וניצבו פנים אל מול פנים ואל מול כולם, ראו זה את זה וכבר פחדו קצת פחות, נכנסו אחד אל ביתו של השני וכאילו הכירו זה את מאז ומעולם, לא הרגישו כמו בבית, אלא פשוט בבית, אחד עם השני כנגד הסיוט שבחוץ. אך בסרטים שהרכיבו את עולם לא היו דברים פשוטים.

זהו סיפורם המאוד קצר של שני מתבגרים אוהבים, שלא ידעו איך להתמודד עם אהבה, אך ידעו שאין היא כה פשוטה, באמצע החיבוק פרצו להם לדירה – אותם ביריונים מהשכונה.היא רצה אל ביתה בבהלה, טרקה את הלת והתפללה בשם כל מה שחשוב לה להיות במקום אחר, והוא נשאר והתגבר על ה"אורחים"

זהו סיפורם התם של בוגר ומתבגרת, שגדלו מסרטים, שראו בסרטים אהבה, אבל שכחו לנועל את הדלת, כי האהבה לעולם תסתבך. היא עדיין רואה אותם בלילות, ורואה בלהות מחוץ לדלתה, הוא עדיין חולם עליה מדי פעם וחי עם כולם, רק שהם לעולם לא יפגשו שוב. כי הוא לא בשוליים.

זהו סיפורם של כל השכנים המזדמנים, שנפגעו כל כך מאש האהבה שהתנפצה לרסיסים, השכנים המזדמנים שנהרגו מהפיצוץ, כי היו במקום הלא נכון בין האנשים שפעם היו הנכונים וכעט האחת בוגר והשנייה מתבגרת.

לפעמים, לברוח זה תחילה של התמודדות ולפעמים הפוך.

נכתב ב:20/302004

מדהים איזה דברים כתבתי פעם