על השולחן,

תכניות:
מחר להיפש עם חבר ילדות
בעוד ומיים לסוע לחיפה והצפון
בעוד שבוע לעבור את הראיון לISP
בעוד חודשיים לטוס ללנדון
בעוד ארבע חודשים להוציא CCNA
בעוד חצי שנה להוציא רשיון
בוד שמונה חודשים לקנות אותו
בעוד תשע חודשים להתקבל לISP LEVEL 2
בעוד שנה לשפר בגרויות
בעוד שנתיים שלוש להתחיל ללמוד
בעוד חמש שנים לסים תואר.

זה נראה כל כך טוב על נייר, לא? בפועל, אני לא חושב שמשהו מזה יקרה... יש את הדברים שיהיה אפשר לדעת כבר תוך כמה ימים, ויש דברים שיהיה אפשר לדעת רק עוד כמה שנים, כך או כך, גם הדברים שיתגשמו, ובזה יש לי אמון טוטאלי, יתגשמו ללא ספק לתוך משהו שונה מהותית ממה שזה נראה עכשיו.

המחשבות נודדות לאחרונה, אני לא יודע למה, בסך הכל אני עסוק מדי להתקיים ולא להתקיים כרגיל, כשאני לא בעבודה אני לומד אבל לא לומד דבר חדש, כשאני מאושר, אני אומלל באותה מידה, כשאני מתכנן, אני כבר יודע שזה לא יקרה, כשאני כותב לבטח בסופו של דבר אעבור לעכבר ואוריד את כל הפסקה, למעשה תוך כדי שאני כותב מילים שימחקו אני גם מנסה לישון שינה מול המחשב, מול הכתבן הישן והטוב של גייטס, שזה כמובן בזמן שבעצם אני עובר למערכת הפעלה אחרת אבל בפועל עובד על הישנה, "אל תדאג, אני חולמת עליך, אבל חיה עם כולם".

אומרים שהרעיונות הגדולים נולדים בשירותים, ואפילו יש בזה מן ההיגיון המעוות, אבל אצלי, זה שונה, אני ייחודי, בדיוק כמו כל השאר אגב, אצלי המחשבות עולות כשאני שוכב לישון, לרוב זה לא בלילה בעיני כולם אלא בשעות הראשונות לזריחת החמה, אבל זה עדיין נכון, מה שוירה פעם אמרה - שבלילה אין לנו לאן לברוח ואנחנו כנים עם עצמינו. גם זה אירוניה שכזאת כמו כל הדברים מקודם, בלילה, אינך כבול, אתה יכול ללכת לאן שתרוצה, לחשוב מה שאתה רוצה, לעוף על כנפי הדימיון והזמן בלי שתצטרך לעצום עייניך, ויחד עם זאת - אתה כבול לעצמך ולאחרונה, סביב כל משמרות הלילה האלה ונדודי השינה שלי, נאלצתי לחשוב די הרבה.
תחילה כמובן אל הדברים הטריוולים שאתה בוהה בהם בלי להיות מודע אליהם, איך לא עוד משחשק מציאות שכזה - הינך בוהה בכלום אבל ראוה הכל. הקיר שלי למשל, בסך הכל פיזור אקראי של בליטות, חוויות קטנות וגדולות שמשאירות לך צלקת על הגב אם אתה לא נזהר. הקיר הזה הוא חידה לא קטנה, לא פעם ניסתי להבין איך יצרו אותו כל כך מיוחד, בליטות בגדלים שונים במרחקים גודלים אך משתנים, אבל גם פה, בעיניי יש הרבה מעבר, גם כאן ה"מעבר" הזה הוא רק אוסף של מחשבות אקראיות, שיטה ליצירת עומק, דרכי להדחיק בעצם את העובדה שאני כל כך פשוט ורדוד, על ידי ניסיון לחשוב מחשבות עמוקות, רק על דברים לא נכונים, כמו הקיר. ובכל זאת יש כאן משהו מיוחד: אם מביטים מרחוק מול הקיר למעשה רואים קיר חלק, כמעט טאבולה ראסה,פיזורים אקראיים שם טיפות, לא שיש מעט טיפות, אבל בבירור רואם את הקיר ש מאחוריהם ולמעשה העין מבטלת את יוצאי הדופן בקלות, דבר מה נסוף - רואים את שתי קצוותיו של הקיר, או בקיצור - מראה המזכיר נייר מדפסת ששופשף עם מחק -הינך רואה את קצוות הדף, הינך רואה את פרורי המחק, והינך יודע בדיוק מהו הדף שעליו הם נחים, יתרה מכך ורק כדי להדגיש את העניין - נניח שדף זה היה עיתון - הרי שלמרות הפירורים היה ניתן לקרוא את הכתבה שהיתה תחתיהם.

אמת ראשונה - בפעול אני אדם די רע. היות והיני חסר דת - אין לי אל שידע על כל הדברים הנוראיים שכמעט עשיתי, והיות ואין לי אלהים - למזלי זה אף פעם לא הזיז לי יותר מדי. רמסתי אנשים, החדרתי וסובבתי כינים בגב בפנים, וזחלת נחשים אל מיטתיהם של אהוביי, יריתי ורק אחר כך שאלתי שאלות ובינינו החלק האחרון, רק כשהיה לי מצב רוח טוב, נטשתי וברחתי והחלק הטוב מכולם שרק עליו מגיע לי להישרף בגיהנום הוא שהנרקסיזם שלי מעולם לא ניתן לראות את כל זה, למעשה חשבתי שאני בן אדם די טוב לב, עם מצפון נקי ובטן במלאה בשר וחלב.

מצד שני, אם מקרבים את הראש לקיר, ולא שזהו שינוי גדול בעמדה, רק הזז של 90 מעלות והתקרבות 50 ס"מ פתאום נאלמים להם גבולות הקיר, ובמקום העין רואה פשוט אופק אנכי, לא משטח חלק ועליו טיפות אלה משטח הררי  ללא מילימטר של מנוחה, אור כוכבם רחוקים שמסנוור אותך כמו השמש שמולך, לפתע עובר הזרקור מהעיתון אל הפירורי המחק, הדבר הניח הזה נראה לך ככל עולמך, מפריע לך לראות הלאה ונדמה שאם רק תזיז אותם, הרי הם, קטנים ככל שיהיו, חוסמים כרגע את כל הראות שלך, ונדמה שאתה טובע בהם. אותו קיר, אותו גודל, אותה עין של אותו אדם, אם אותן תכניות.

אמת שניה - בסך הכל אני לא בן אדם רע. רק שלשום קמתי פעמיים וכמעט שברתי את הרגל בגלל איש זקן באוטובוס שלא היה סגור עם עצמו איפה הוא רוצה לשבת, לא פעם אני מוצא את עצמי מנסה לתמרן בין כל הצרכים של כל השאר, ופתאום כבר מתבלבל ומטרותיהם של אנשים שאני אוהב נעשים שלי, בין אם בפעול או בתכנונים עתידניים, בין אם להיות אדם להיות משהו שונה בשביל שמישהו יהיה מאושר, או לתכנן תכנית כושר פרועה כדי שהיא תוכל להגיע לצוללות, זוכרת איך רצית להגיע לצוללות ואיש לא האמין בך? ואני אדם די פגוע, לא יהיה זה שקר אם אספר שאנסו אותי, בגדו, דקרו בגב ולא פעם פשוט רצחו עם כמה מילים, כמה מבטים ואחרי כל זה אני מנסה להסביר לעצמי שאני מאושר רק כי אני עדיין אוהב אותו והוא מאושר עכשיו, רק כי חייבים להיות מאושרים באושרו. אני חושב שאחרי שאמות אהיה רוח רפאים, פשוט כי בכל יום נשאר לי עניין לא סגור אחד לפחות ואם אני מנסה לסגור לפתע נפתחים עוד כמה. ואי אפשר ללכת לגיהנום או לגן עדן כשיש לך עניינים לא פטורים מאחורייך.

ואתם יודעים מהקיר שלי ייחודי, בדיוק כמו כל שאר הקירות בבית, הוא חלק ואין בו פיסה חלקה אחת, ובדוק כמו שבעוד רגע אעצום את עיניי ואביט לעומק אלתוך אישיותי הרדודה, וכמו הילדה שאהבה את טום גודון, אברח עמוק אל תוך היער בניסיון לצאת ממנו. כי בסך הכל, על עף חוש ההתמצאות המעולה שלי, אני אבוד מזמן.