על השולחן,

זכרתי שמישהו שאני אוהב חולה על M&M כשהייתי בשדה התעופה,  אבל כמה שלא נייתי באותם חמש דקות, לא הצליחתי להיזכר. כאילו זה עומד לי על קצה הלשון אבל לא יכול לבטא את השם שלו, וזכרתי הכל :) את הויכוחים שלנו לגבי האם עדיין מייבאים M&Mנים, והאם העדשים הישראלים בכלל יכולים להשוות לזה.

מוזר איך עבד המוח לפעמים.

בכל מקרה היום נזכרתי :/ . בדיוק בכל הסיפור, בעדשים, בטיולים בזמן השיעורים, בכל הדברים הקטנים שאז עשו אותי מאושר.לפעמים זה נראה רחוק כל כך. ולפעמים אני שאול את עצמי, מה היה קורה אילו היו נפגשים שוב, באותה מיקריות כמו הפעם הקודמת, היה וצא לנו לדבר בלי לדעת מי יושב בצד השני, מה היה קורה אז. מה היה קורה אילו.

האם בין שני אנשים תהיה כימיה ללא קשר לאופן שבו יקירו, או שכימיה זה ל בגלל האדם השני אלא בגלל הסביבה, כל הגורמים הצדדיים שיוצרים את הרגע.  אני מתחיל לחשוב שבכלל אין דבר כזה אנשים מתאימים, כל אדם הוא בסך הכל קו התקדמות ישר, פה ושם קוים נפגשים, לרגע, ומפץ גדול, אהבה או שנאה זה לא חשוב, ומשם זה רק יורד. וכמה שזווית בין הקווים יותר קטנה ככה זה קורה יותר לאט, מחזיק יותר אולי, אבל לא מעבר. ואם יש קווים מקבלים - הרי שהם לולם לא נפגשים.

אבל האדם שהייתי אז, אני כבר לא, השתנתי מאוד מאז, אפשר להגיד שאני הרבה יותר בריא. אבל לפעמים זה הכל נראה לי כל כך פסטי ואוטומתי - לקום בצהרים, לעבוד עד 2300 לחזור הביתה בחצות, לראות משהו בטלוויזיה עד שלוש, במשחב עד חמש וז לישון עד הצהרים, כל כך מכני שאני שואל את עצמי, אולי כלום לא ישתנה ואני רק רוכב על גל השגרה החדש הזה. ובכלל, האם בני אדם יכולים להשתנות מרצונם, או שרק לזמן יש אתהפריוילגיה הזאת, ואם הזמן שינה אותך אתה בעצם לא השתנת, הרי, אלא שונת... או שזה לא ממש נחשב כי כולם משתנים, נו כל השאלות האלה.

אמרת שהמוח שלי מעוות, לא? מM&M לשאלות קיומיות ...