 כינוי:
Mier Tarum בן: 39 ICQ: 104323462 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
| 10/2004
 שחור לבן
חשבתם פעם שהחיים בשחור לבן היו הרבה יותר פשוטים?
פעם כדי להצחיק היה מספיק נווד אחד שנופל פה ושם כדי לרתק אנשים למסך הגדול ולגרום להם לצחוק מהלב. היום, כשיש את כל הצבעים, צריך מסך (רצוי ענק) בכל פעם, כמה מאות תחנות ושעות של צחוק מוקלט על מנת לחייך. ולא רק, פעם דברים היו יפים פשוטים, אנשים ירו זה בזה כי לא אהבו אחד את השני, במקום הצביעות של היום. פעם, הגברים היו גברים והנשים נשים. ולא שאני שובניסט, אבל אז היה שחור לבן. או או, בלי באמצע, היום, כשיש את כל הצבעים האלה, כולם מבובלים, הנשים לובשות מכנסיים, הגברים חצאיות (נו רוקי וכאלה).
ואילו היה רק ירוק ואדום? מכוניות לא היו נוסעות בצהוב. אילו רק כל דבר הה רק או קיים או לא קיים, העולם היה ודאי הרבה יותר, כי כולם מבדילים בין שחור ללבן, רק בין הגוונים הם מתבלבלים, אילו לא היה אינטרנט, אנשים לא היו כותבים לכולם, רק לעצמם והכי אציתי (טפו טפו, אם הפופולריות של הבלוג שלי, אילו הייתי כותב על דפים וגורס אותם מיד, יותר אנשים היו נחשפים לזה, אבל זה הישג פרטי) אילו לא היו משחקי מחשב, היינו נפגשים בחוץ ומבלים זה עם זה באמת, לא בצורה וירטואלית, אילו לו היית טלויזיה, היינו הולכים לתיאטרון וקולנוע, אילו לא היו מכוניות היינו הןךכים ונהיה יותר בראים ובשמיים היו הרבה יותר כוכבים.
אילו לא יכולנו להקיף עצמינו במכשירים שנועדו לגרום לנו להרגיש יותר מחוברים לאנשים שאנחנו אוהבים, לא היינו בודדים כל כך בינהם. אילו לא יכולנו לשלוח מיילים, סמסים, הודעות איסיקיו, או להרים טלפון, היינו שולחים מכתב, ומי שקיבל מכתב יודע, מה זה לקבל מכתב, ואני עם מכתב אחד בחיי למדתי כמה זה יכול לשנות לך הכל. אילו לא היו בינינים רבי קומות, לרובינו היה עכשיו כלב בחצר, ושכונה שלמה לשחק מה מבחואים. מתי הפעם האחרונה ששיחקתם מחבואים?
אבל שחור לבן זה פסה, והיום הכי מקובל שהיו כל הצבעים, כל האפשרויות, כל הדרכים הפתוחות, וכל הטכנולוגיה שיש, היום מקובל שיהיה לך טלפון סלולרי שיצלצל פעם בשלושה ימים,, במקרה הטוב, ובשאר הזמן יהיה שעון לעט צרה ומזכרת קטנה שאמורה להגיד לך שיש לך עם מי לדבר ואם מישהו יזדקק לך הוא יוכל להתקשר אליך, בפועל איש לא מתקשר ואתה בטעות מדי פעם שם לב לזה, וז מייד שוכח, בודק את המייל הריק, פותח את האיסיקיו לשווא, מביט שוב בפלאפון, והוא מציג את השעה בגאווה, גם יצרני הפלאפונים כבר הבינו שזה כך, ותראו מה הפלאפונים עושים כשלא נגעים בהם: שומרי מסך, שעונים מרהיבים, הכל כדי שלא תחשוב על זה שבעצם אין שם אף אחד בצד השני. רק שבב קטן שיודע לצג ללך דגים בפלאפון.
"פעם הזמנים היו יותר טובים,
כולם אומרים
ככה כולם חושבים"
ואני אומר שכשלא רואים עתיד לא נשאר אלא לצפות בעבר שוב ושוב, לחייך לבכות, להביט הצידה, להדליק ביגריה, וללכת לישון. לבד.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
