 כינוי:
Mier Tarum בן: 39 ICQ: 104323462 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אוקטובר 2004
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | 1 | 2 | | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | | 31 | | | | | | |
| 10/2004
קרה לכם פעם ...
שלא הייתם בטוחי שמשהו באמת קרה?
אני מסכתל על השעות האחרונות, או יותר נכון אתמול בלילה, ואני לא ממש בטוח שמשהו ממה שאני חושב שקרה באמת התרחש. כלומר רמת הסבירות שזה יקרה היא שלילית, ולא ששכבתי עם מישהי או משהו כזה, פשוט, זה היה הרבה יותר מדי הזוי.. אקסית שלי, התקשרה אלי פתאום, באמצע שומקום, ואמרה שהיא רוצה לבוא לישון אצלי. קצת רקע - היא ואני הייתו יחד לפני שנה, כמה שבועות, שאחריהם היא הפסיקה לענות לשיחות שלי (נו לקח לה כמה שבועות לעלות על זה) בכלמקרה, מאז ניפגשנו פעם אחת, שלושה חודשים אחרי שניפרדנו, אבל קבענו בערך 12 פעם שבכולם אני התתקשרתי, קבענו ובסוף היא פשוט לא הופיעה. ככה שהיא מתקשרת אלי זה כבר היה הזוי, שהיא רוצה להיפגש גרם להלם קל, אבל כשאכן ניפגשנו חצי שעה אחרי זה, התחלתי לחשוד שמשהו כאן לא בסדר. מה שקרה אחרי זה באמת לא חשוב, כלומר פעם חשבתי שלה יהיו את התשובות, הרי היא הרבה יותר גדולה ממני (גדולה מהחיים הכוונה) אבל במקום זאת זה הרגיש ממש סתמי, דיברתי ושמעתי את עצמי, אבל שנינו לא היינו שם. כל כך בעולמו,
לא שלא היו לזה את היתרונות שלו, אבל זה קצת איכזב, לאט לאט אני מגלה שהאנשים שחשבתי שאני יכול לדבר איתם ושהם, למרות הכל יבינו אותי, לאט לט הרשימה הזאת מצטמטמת, והאמת איני בטוח שיא קיימת. תשובות בכל מקרה לא קיבלתי ממנה, נראה שבשעת צרה האדם לבד באמת, אבל היא כן הקשיבה, ולפעמים זה כן מספיק, לפחות כדי שאני אשכנע את עצמי (שוב) שיש דברים שפשוט אצטרך לחיות איתם, וויש כאבים שלא יפחתו עם הזמן, כי שמונה חודשים זה כבר המון זמן, ויש דברים חד צדדים, כמו געגוע, צער, אהבה, דברים שכל אחד חש עם עצמו בלבד, ובסוף גם צריך להתמודד איתם מולו.
ונראה שזה המיאר החדש, כלומר המאיר החדש שפשוט נכנע למה שהוא נלחם לא להיות. ונראה שימים יעברו, פעם פעמים בחודשף, מדוייק כמו מחזור של אישה כמעט, אבל אותם השפעות לוואי, לא אוכל לדחוף את החרא שלי חרה פנימה ואפרוץ, ופעם בכמה זמן לא אוכל להתגעגע אליה בשקט, ואם תהיה לי עוד חברה, מתישהו, היא תשמע אליה, בדיוק כמו שכל אחד כבר שמע, וחסרי המזל, שמעו שוב ושוב, על ההיא, שבגללה חייתי שבועות שלמים, שנתנה לי השראה (ומי שלא מבין שיקרא את חודש ינואר) וכל שאר הבולשטי הסנטימנטלי.
זה היה הכל טוב ויפה אמלא, זו הייתה הפעם החמישית או יותר שאני מגיע לה, שאני נפרד ממנה בתוכי ומבטיח לעצמי להשיך הלאה וזה מחזיק, לכמה ימים. עד שאני שוב צולל לתהום הזה, שאני נמצא בו עכשיו.
אולי יש משהו נחמד בתהום הה, זה כבר מרגיש כמו בית, אתה המוזיקה, אותן מילים, רק בסדר שונה, אותם תמונות וזכרונות, אותם כאבים, אותם פוסטים ארוכים ומתבכיינים כאן, שזה נחמד, זה מכיר לי שאני חי, שאני מסוגל להרגיש, עובדה שלפעמים נשכחת כשאתה חי בשגרה של עבודה-שינה-עבודה-שינה -
"ושוב ברצף פעולות בתוך חלל נקי מרגש
רצף פעולות בתוך חלל נקי מרגש
רצף פעולות בתוך שיגרה
ללא ברירה."
(ענבל, הקלטות אחרונות - קרח יבש)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
