על השולחן,

חשבתי לכתוב פוסט ארוך ומקי מסביר למה ומה מעצבן אותי, אבל נראה לי שאצרף רק שתי תמונות, מי שיבין - יבין.... ומי שלא מבין - כנראה שאפשרות להתקנה של עדכונים "קריטיים" מופעלת אצלו....

והפונט (כשהסמלים ה"בלתי קבילים, הודגשו... נסו לנחש איה משניהם? אני בעד להסיר את שניהם)

בשורה טובה לחיילים - הניסעות חינם ברכבת ישמכו, כך הודיע יו,ר הועדה של הכנסת שמונתה לטפל בנושא והגיע להסדר עם חברת הרכבות.

במסיבת העיטונים שהייתה אתמול בנתב,ג נשאל הרמתכ"ל מודע לא בוצע פעולה אווירית לטיהור הזור אלה נכנסו לשם כוחותשל חיילים וקרה מה שקרה. לפני כמה חודשים כשהייתה פרשת רמדיה טענתי שהתקשורת צבועה ואינטרסנטית ובכך למעשה הורסת לעצמה את האמינות. אני חושב שהשאלה אתמול הוכיחה את הטיעון שלי. נניח שהיו משמידים את המפעלים (את המנהרות לא יכלו להשמיד ע"י מטוסים) במטפה מהאוויר - היו נהרגים במקרה הפחות גרוע 12 פלסטינים מוכם גג 4 שבאמת היו קשורים למפעליםף היו מעמידים את הרמתכ"ל על רקע אותו שטיח בנמל התעופה והיו שואלים אותו "למה הפעולה לא בוצע על פני השתח אלה בוזבזו משאבים וחיי אדם חפים מפשע?" למעשה לא משנה מה היה קרוה, התשקורת לא הייתה "מרוצה" בכל מקרה.

עוד משהו שנורה צרם לי לראות זה ה,הפתעה, של כולם, והפעם לא רק כלי תקשורת ממה שקרה עם החמאס כשישראל ניסתה לאסוף את הגופות. אותי זה לא הפתיע. אני אולי לא דוגל במדיניות הצבא ובעובדה שבכלל היינו שם, אבל להתכחש לעובדה שהחמאס או יותר נכון הזרוע הצבאית שלו היא ארגון קיצוני שמן הצפוי יהיה שיעשה דברי כאלה אז מאיפה ההפתעה הזרת לנוכח המיקוח על הגופות? הרי הינו שם כשהיה א הלינץ' לפני שנתיים ומאז, ואני זע באי נוכוחות על המיטה כשאני אומר את זה, מאז הדברים החמירו. לא צריך להיות מומחה גדול לנשק כדי לשים לב ממעט התמונות שראינו בטלוויזיה שכל האזור שם לא נראה כמו שכונה יפה של הרצליה אלה כמו שדה קרב פעם גרו שם אנשים. ברור שהווהי כזה לא ידכא את הטרור, ולא יוכל לקום "פרטנר לשלום" שבאמת יוביל את עם הפלסטיני לתהליך מדיני ו/או להפסקת אש כשדבר הראשון שאתה ראוה כשאתה קם בבוקר זה קנה של טנק שמכוון לחלון שלך.

עובדה שלפעמים נשכחת בחדשות ובכל ההריסות בתים שאנחנו שומעים עליהם היא שבדרך כלל, בבנינים האלה גרים אנשים שהם לא טרוריסטים כלל. לפחות עד שלא הורסים להם את הבית.

אם כבר התחלתי בגל הביקורתי, יש לי ביקורת רבה מאוד על מה שקרה בגוש קטיף, אנשים שבכלל לא צריכים להיות שם נטבחים כמו ברווזים, מסכנים חיים של חיילים ועוד דורשים הזדהות ותוקפים את צה"ל שלא הצליח לשמור עליהם. ובכלל כל הגישה הזאת שקיימת אצל חלק גדול מהמתנחלים (ואני לא מדבר על ילדים שנולדווגדדלו בלית בררה בהתנחלויות אלא על ההורים שגררו אותם לשם) שמה הצבא שלנו צריך להגן עליהם, וכל הסיפורים של גדוד ששומר על שתי משפחות  זה לא צחוק ואם מישהו יקח לרגע מפה של שלם עכשיו ויספור כמה התנחוליות ומאחזים יש שם ויכפיל פי 3 (במקרה הטוב) יקבל שמתוך ה30 אחוז החיילים הקרביים של צה"ל 80% עסוקי בפעולת אבטחה בשטחים. עצם קיום המאחזים וההתנחלויות רק מגביר את העוצמה והמוטיבציה לטרור ם רק אלפי החיילים האלה לא צריכים להיות שם, לא רק שהם שוהים בחוץ לארץ ומגנים על טריטוריות שהם לא שלנו, אלא הם גם לא עושים את זה לטובת הכלל ועושים את זה ללא תמורה, אם את כל החיילים האלה היו  רותמים על מנת לטהר את עזה והשתחים באופן טואלי מתשתיות טרור או על מנת ליצור בבסיס למחיה של 2 וחצי מיליון איש בשתחים, אולי אתמול זה לא היה קרוה.

אבל המצב לגמרי שונה - המתנחלים, רובם המכריע עם תלמידי ישיבה ועל כן אינם מתגייסים (אם כי היה לנו מישהו מהתנחלות באוהל בטירונות) אינם משלמים מס הכנסה או את רוב המסים של המדינה (כי הם מתגוררים מחוצה לה) ואם זה לא מספיק אנחנו שולחים לשם חיילים. אם כל הכבוד (ואין כבוד) אם הם רוצים להתאבד - שיתאבדו שישבו בשתחים מפה ועד להודעה חדשה, אבל למה להביא לשם גם חיילים? מה הם עשו? שיממנו לעצמם אבטחה פרטית.

יחד עם זאת יש מעבר לקו הירוק גם אחוז לא קטן של אנשים שלא מתגוררים שם מאידאולוגיה נעלה, בין עם זה צאצים שזה הבי שלהם או אנשים שהושבו ש על ידי הממשלה, אי אפשר להביא מנוף, להרים אותם ולהוריד אותם בזור אחר של המדינה.  הממשלה צריכה לפרוס כנף על אלה שהיא (או ממשלות קודמות) שלחה לשם ולהציע הסדר הגיוני כלשהו לאלה לא נכללים בקטגוריה הקודמת, יחד עם זאת, גם לא לעשות יותר מדי חושבין עם אלה שירצו לדבוק ב"אדמתם" (שלא שייכת להם) ופשוט להריס את כל הנוכחות הצבאית ובמאחזים ובהתנחלויות ולהשיר אותם ללא הגנה. אלה שירצו לחיות יעברו לתחומי המדינה, אלה שירצו להשאר שם - בבקשה הם לא פחות חולי נפש מהשהידים (יהיו כמה חדירות מחבלים, ימותו תרסר אנשים ואז כולם יברחו חזרה אל תוך התחומים שלנו)

אין שלום בין לילה. גם עם יחתם הסכם השלום הכי הוגן (הכי ותרני יגידו הימניים) עדיין יהיו תקריות. כי זה דור שמדינת ישראל והחזיבללא גידלה להיות טרוריסטים, אבל אם זה ימשך ככה המצב כבר יהיה בלתי הפיך.

יוצאים מהשתחים ומתחילים לדבר, הפגנת ענת בכיכר רבין במצואי שבת הקרוב, ה15 למאי בשעה שבע וחצי.

מפת ההתחלויות (מתוך בצלם)

ובמעבר חד זה:

מצאו את האיש שבתמונה.. טוב נו זה שקוף למדי אבל יצאתי עם המצלמה וכמובן שחזרתי עם כרטיס מלא בתמונות חסרות פאונטה... אבל באותו רגע זה שיעשע אותי אז זה הגע לכן....

אחת הסיבות לזה שהבלוג שהיה לי בתפוז (לפני חצי שנה, הייתי בין הבלוגרים הראשונים) נסגר, היה העובדה שמישהי מנוער מרצ הסתברה כמקרת קבועה שם, והיות באותו תקופה הייתי בקראש נוראים על הראשונה (שגם הייתה בנוער מרצ) די ידעתי שהדברים הולכים לצאת החוצה, כמה ימים אחרי זה סגרתי אותו, אבל זה כבר פחות מענין. זה נושא שהתחיל להתריד אותי מאז miss terrious המפורסמת (לצערה כביכול). כלומר, באמת יש גבול לפובמיביות של הבלוג, ולא בגלל כל האנשים שלא מכירים אותך ובשבילם זה עוד קטע משעשע/פטתי/נדוש, אלא בגלל האנשים שמכירים אותך, ובגלל האנשים השמועות שרצות, לא כי אני מענין מישהו מספיק כדי לרכל עלי, אלא פשוט מתוך צמיאה אנושית ל"מידע פיקנטי". כמובן שלי זה די לא שינה, (דאז) כי כאמור לאיש לא היה איכפת ממני, ובכל זאת, כשנעלמתי ולא יכולתי לכתוב בבלוג הזה מצאתי את עצמי כותב פוסטים שאני אעלה ברגע שאצוף על םני השתח. אז הבנתי דבר אחד - מרגע שהיום של הנעלם מת, לא יהיה לי עוד בלוג, כלומר, כל עוד לא יהיו נסיבות קיצוניות, יהיה לי מקום אחד שבו אהיה אמיתי עם עצמי. מקום אחד שבו לא אתבייש לכתוב מה אני מרגיש, מקום שלא יהיה לי איכפת מהתגובות, "יומן מסע" שכזה, שלי לעצמי. בשלבים מאוחרים יותר אגב, אכן היו אנשים שציטטו לי את הבלוג ולא ידעו שאני כתבתי את זה... אבל יש אנשים טיפשים בעולם, ומה לעשות שדווקא הם מאושרים. אבל, כהרגלי - סטטתי.

אבל לתופעה הזו גם כיוון הפוך... כבר קרה מקרה שאנשים באים ומנפחים את הדברים שאני כותב ומתחילים ליצור גלים בכוונה. למה הפוך? כי במקום לקרוא בשקט (ghosting) הם באים בראש גלי ומתחילים לפרסם דברים שלא קשורים אליהם, שלא נוגעים אליהם ישירות או במילים אחרות דוחפים את האף שלהם לבעיות של אחרים ובאמת שאין צורך. שוב, לי זה לא משנה, כלומר זה מצבן טיפה אבל בסופו של דבר הטקסטים שלי הם לי ולעצמי, והם נועדו לתאר את מה שאני מרגיש ברגע כתיבת המילה, לא שניה לפניה ולא דקה לאחר מכן, ועם הרגשות שלי, יש פוסטים שהם מעורבים בדברים שאני מתחבט בהם, אבל שוב סטיתי, מה שרציתי להגיד,

למה למכור את עצמך? לעשות בלוג בשביל הכניסות והתגובות, בשביל להיות מאאגניב ומקובל ובמקביל לכתוב בעוד מקום על האמת? כלומר לעשות פוסטים מצחיקים/מרובי תגובות גמני יודע (ואני יודע) אבל לא יודע, זה כל כך מזוייף לפעמים, ושוב, לא ספיצי לאדם זה או אחר, פשוט מדי פעם אני נכנס לבלוג אקראי ומיליים הראשונות הם "מה זה רע לי, אבל כתבתי על זה בבלוג השני, ולכם אין מושג מיהו" (ניסוח מקורב למה שכתבה פעם התפוח הסגול) כלומר זה לא חוכמה להיות זונת תשומי, החוכמה זה להיות כנה ואמיתי, לכתוב יפה (פה אני נופל חזק) ובאמת אבל באמת להיות ראוי לכל תגובה, לא כי השתמשת באיזה טריק משעשע (ע"ע אותו הבלוג שצבר 700 כניסות מback tracing) וזו הסיבה שאני מעריך כל כך את אייב.