על השולחן,

איך את!
יושבת לך רחוק עכשיו,
כבר שכח שכל זה קרה, נכון?
כמעט שנה, אה?
זוכרת, את השיר הזה ששמת אז, שאני טענתי שהמילים שלו טובות מהלחן, זוכרת, איך התקשרת

מהבית של אחותך, ושדיברנו איך אתבאה לרוקי? זוכרת, אתהשיחות שלנו בהתחלה? זוכרת את הפעם

הראשונה שניפגשנו?
אז עכשיו אני מקשיב לשיר הזה שלך, וכאלו שהכל חוזר חזרה, כל הרגשות, כל הזכרונות, כל החיוכים,

כאילו כל זה קרה אתמול. וכבר למדתי להקשיב לשיר ולראות אותך, כבר למדתי להפוך את הגעוגעים

לערמות מילים חסרות טעם שנכתבות בחלל הריק, פשוט כדי לפרוק, בלי שלאיש זה לא יזיז, ובטח שלא

לך.
כבר כמעט שנה עברה מאז שהיינו 80 ק"מ אחד מהשני ואני חיפשתי מישהו שיכול להקפיץ אותך לרוקי,

כדי שנוכל להיפגש, כבר שנה שלמה כמעט מהפעם היא שבאתי אליך, וכל מה שנותר לי ממך, זה

זכרונות מוצפנים מתוך שירים שאהבת, רגעים מקודדים לתוך סרטים שראינו יחד, מזגי אוויר שקוראים לי

לסוע אליך, אחרי שנה כמעט, דבר אינו רוצה לנטוש את הזכרונות ממך.
ולך זה כבר לא כל כך משנה, לא יותר משזה שינה אז, לא יותר משזה הפחיד אותך בלילה ההוא בסנטר,

בפעם האחרונה שדיברנו, הלוואי וידעתי מה באמת עשיתי לך בפנים, האם באממת גרמתי לך לצפות כל

השבוע ליום שבו אני אבוא, האם באצ עד כדי כ היית פראנוידית, או שזה הה פשוטתירוץ לצמך ולכל

השאר כדי שתוכלי לקום וללכת קדימה. לו באמת נפגעת ממני כל כך, שאני אפילו לא מסוגל לדמיין, הרי

אין סיבה שאני אמשיך להתקיים, אם כי, אם באמת אוהבים מישהו לעולם לא מפסיקים לנסות, כי האהבה,

מעצם היותה, אינה דבר שפשוט אפשר לקום ולוותר עליו.
ואחרי כל הזמן הזה, זה כבר מזמן לא יכול להשתנות, לא בינינו ולא בין כל האנשים שנפגעו מאיתנו, לא

לכל אנשים, שאהבו אותי, אבל נואשו מלשמוע עליך בכל פעם שאני קורס. את כבר מאושרת, ואני באמת

שמח בשבילך, למרות שזה לא איתי, למרות שעברו רגעים ספורים בין הסוף שלנו להתחלה שלך,

למעשה, כלל אין לי טענות כלפייך, את זו את עם החיים שלך, אם הרגשות שלך, אם העולם והפחדים

שלך, ואם  את המשכת מייד, לא נותר לי אלא לקנא בכך, לקנא בך ולבכות על עצמי, שעדיין משועבד

לעבר. כשאחרי שנה את מופיע לי בחלום, אני יודע שאת בסדר ואני לא, ומבין למה זרקת אותי, גם אני

הייתי זורק את עצמי אילו יכולתי.
זוכרת את השיר ההוא? יש כאן משהו בלתי נסלח,  ושנינו יודעים מי.

אותה? בוכה שאנשים נצלים אותך, כמוני, מלא דפים במילים, בסיפורים, בשירים,  חרוזים ודמעות, אל

רשעים שניצלו אותך בניגוד לרצונך, מוכר לאנשים הזדהות ודמעות, שיבכו עליך, כמה נעים, שגרמת

לאנשים להרגיש בעוד שאתה עצמך נרדף על ידי רגשות טרופים, לא ברורים ועזים לכל הצדדים, מתיש

וחונק את אלה שאוהבים אותך.
ובוכה לעל שלא ניצלו אותך, זועק כנגד אנשים שאהבו אותך מספיק כדי לא להגיד לא כשצריך ולחסוך

כאב, מייבב על הזמנויות שחלפו, קופץ כל כך דבר חדש כאילו זה הדבר שיציל אותך מעצמך, יקח אותך

אליו וישמור אליך מכל הרעים שבחוץ, אבל ליודע שצריך להגן עליך מעצמך, כי זה רק אתה שפוגע

בעצמך, מתיש אנשים בקראשים שלך עליהם אבל מוכן להחליף פנים וחפור את קברם בתוך דקות

ספורות, כל השאר צעצועים שלך כשאתה צריך שמישהו יאוהב אותך, בונה מהם תיאטרון בובות שבו

אתה אומלל וזקוק לאנשים, רק שכבר שכחת שאינך בובה אלא המפעיל, וזה הקסם שלך - אתה בובה

של עצמך, סוחב את כולם למלודרמה שלך, מגרש  אותם ומחזיר אחרי פקרים ספורים, ויושב שבעה

כשהם הלכים לבדם.
אתה יודע מה,אני בעיקר כועס עליך כי אתה דומה ל כל כך. ואילו יכולת באמת להבין אותי כמו שאז ענת

שאתה מבין, היית מבין כמה הייתי זקוק לך דווקא כשלא הראתי זאת.

עכשיו זה מהרגעים שפשוט אני יכול לדבר, כמה טב להיות לבד ברגעים כאלה.
האמת היא שלא.

זה עבר בנטיים.

יהיה טוב.