על השולחן,

מוזר, כמה שהתקופה יותר רעה, ככה הימים יותר טובים.

היום אחרי שלא הצלחתי להירדם - ניפגשתי עם אסיתראשונה - לאחר ששיכנעתי אותה לבוא איתי לפיסכו, שם הודיעו לי שאין מצב שהם עושים לי את האינדוסטריאל עכשיו, אלא רק את הניקובים ועם זה יחלים יפה, כשזה יחלים, יהיה אפשר לשים מוט. ושגם אין בכלל מוט בעווי שאני רוצה, ככל הנראה בארץ (1.2 מ"מ - אם מישהו מוצא מוט כזה מוזמן להגיד לי איפה) ככה שאחרי רבע שעה של הכנות נפשיות, חישובי זוויות, ורעידות בידיים,  פירסר רוסי חביב תפס לי את אוזן, הסברתי לו שאני נקבה ולכן שלא יתרשם מהצעקות שלי וכו' והוא הסביר שלפני  שהוא מחורר הוא יגיד לי לקחת נשימה ארוכה ורק אחרי שהוציא את האוויר הוא יחורר, כמו לשים אותך בכיתת יורים אבל העיקר שתבחק מתי יתחילו לירות בך... בכל מקרה הוא גם קצת עבד עלי, כי כל פעם החדיר את המחת באמצע הנשימה, ואילו אני קצת עבדתי עליו, כי לא באמת הייתי נקווה, למעשה די לא הרגשתי את זה, ואחרי 20 דקות יצאתי עם שני פירסינגים באוזן ואקסיתראשונה כועסת שזה לקח המון זמן, בכל מקרה היא הלכה ואני התפנתי למשימה השנייה - בגדים לרוקי דיסני - מה שדי מהר הפך למסע של בזבוז כסף סביב הפירסינג. (ומוטב שלא אתחיל לפרט כמה שילמתי ... ) והיות וצפוי לא היה לי כוח להסתובב בחנויות - פשוט קניתי את "מתסכסות" ותיכננתי להעביר את ה4 שעות עד המשמרת בשינה/האזנה למוזיקה/שניהם ואפילו כבר יצאתי מהסנטר - והנה אופל. ועוד במצב רוח ממש טוב, כמעט כמו בימים ההם, (זה הרגע לומר, אוי הימים ההם, זה היה ביקור כל כך נוסטלגי בסנטר) והבטיחה שתיקח אותי למסע שופינג שהיה הזוי למדי (שהיות ואני רוצה לשמור על אפשקט ההפתעה - אני לא מגלהנ מה נקנה בסוף) אז הסתובבנו לנו עם אופל ברחבי הסנטר ובסוף יצאנו מסיבה לא ברורה לפטשופ, בדרך פגשנו באקסיתראשונה (אני, אופל ואקסית ראשונה, כבר אמרתי שזה היה ביקור מלא נוסטלגיה)  אבל המשכנו לפטשופ שם מרחוק אני רואה את לוסי (שכבר חשבתי שראיתי כמה שעו ת קודם לכן) ולאט לאט התגלו גם חן (שלבסוף גילנו זה את זה, אחרי שנה של איסיקיו, טוב נו אני מגזים)  ומעיין (חלק שצונזר) וזרובבלה (איך אפשר בלי)  נטשנו את אופל וחזרנו לסנטר, בדרך לחורר עוד קורבן תמים, כשבדרך לפסיכו פגשנו באופן מקרי לחטולין את פריקי דולף ואירה ובמקום להמשיך לפסיכו החלטנו לשחק דוכים (ולוסי צילמה לי את הפירסים, כן לוסי צילמה בגלל זה יצא זוועה. ;) ) לאחר שגם זה נמאס לנו - הלכנו לפסיכו, ואז היה חלק לא מענין, הלכנו עם זרובה ולוסי וקנינו את הפרופס לרוקי ( עוד שש  שקל שלא יחזרו) ואז שיחה קצת כואבת שנבלה לה בין האופריה של האינד. לעתיד, לא נורא, אני נהנה לחטט בפצעים ישנים.

בקיצור, אומנם נשרפו 600 + שקל היום, זה היה אחד הימים היותר טובים שהיו לי בזמן האחרון ובכלל  (וכן, כל הפוסט נכתב בעבודה, לכן האיכות שלו לא משהו...

ולסיום - התמונה ראשונית

 
כאמור היא חשבה שאני קונה מגבעת

" הייה אימא"
"היי"
"תשבי"
"התיישבתי"
"עשיתי חור באוזן"
"אוי"
"שניים"
"אוי לא"
"בלמלעה של האוזן"
"מה" (בטון יחסית מאיוש)
"ויחבר בינהם מקל" (משום מה לא מצאתי מילה מתאימה למוט תוך כדי הדיבור)
"מה!!!!"

וכאן התחילה הרצאה ארוכה על כמה שעברנו את הגיל המתאים (לא אמרתי לה שלמעשה, רק נכנסתי לגיל המתאים) אבל לבסוף היא קיבלה את זה - השיטה הטובה ביותר לבשר חדשות להורים- לאחר מעשה :P

ועכשיו האוזן סתם אדומה ומפמפמת. אבל אני מרוצה.  :) מאוד מרוצה. ויש לי כמה חודשים להשיג מוט של 1.2 מ"מ בארץ

זה מצב מסרח.

מאז שהחלטתי שאני עושה את האינדסטריאל יש לי בעיות עם השינה - למשל - בפעם הראשונה שאמרתי אני עושה (לפני ימיים) נרדמתי באמצע היום וכיוונתי לעצמי שעון מעו על מת להגיע לסנטר. כשקמתי החלטתי (מתוך שינה) שיש עוד זמן וכיוונתי לעצמי את שעון המעורר לעוד שעה וחצי, פעל שאי עושה מדי יום, רק שהפעם משום מה כיוונתי את שעון עצמו, וכשהתעוררתי כעבו שלוש שעות, גיליתי שעכשיו 11 בלילה (השעה שבה אני אמור להיות בעבודה) וטסתי לראשון- להגיעל משמרת, כששגם, כמובן, גילתי שהשעה רק שמונה בערב (זאתאומרת שקמתי בשש וחצי, השעה שאליה רציתי לכוון את שעון), אז מצאתי סטודיו בראשון, דברתי איתם בטלפון, וקבענו שהפירסר יחכה לי. הגעתי לסטודיו (שנמצא בקצה השני של ת"א ראשון, שזה כמו המרח לת"א) נכנסתי לסטודיו, וגיליתי שהם מקבלים רק מזומן. וזה הדבר ששכחתי לשאול, כי אני משלם על זה בכ.אשראי...

שיט! חוזרים לזרה לעבודה.

למחרת, (אתמול) אמרתי שאני הולך ישון שלוש שעות, לסוע לסנטר ומשם לעבודה, כיוונתי שעון ל12 וחצי, אבל התעוררתי מהצלצול אימא שלי חמש דקות לפני השעה שבא הייתי אמור ללכת לעבודה... שם גיליתי שאם הייתי בריז, זה ממש לא היה נורא (כי לשם שינוי *כל* הנציגים הגיעו - זאתאומרת שהיו 15 נציגים יותר מדי) אבל כבר לא נתנו לי ללכת.

והיום, היום אמרתי שאני לא משחק, ביקשתי מידידה שתעיר אותי (ושגם תיגרר איתי לסנטר) אבל כמובן שבכלל לא הצלחתי להירדם ועכשיו אני פחות או יותר מת מעייפות, (בעשר בבוקר) אבל  עובד עד 2 בלילה :P

אבל לפחות יהיה לי פירס!

ואמא שלי קיבלה את זה די טוב. כחומר ארתי לה שאני עושה משהו שהיא בחיים לא תוכל לקבל, ואמרתי לה אחרי שהיא הציקה לי חצי שעה שזה קשור לראש איכשהו. היא משום מה החליטה שזה כובע ( כנראה בגלל המגבעת שקניתי מלונדון) ואני, אהההה.... לא ממש (לא בכלל) טרחתי לתקן אותה.

נו שוין...

אבל והחלק הטוב הוא שככל הנראה עוד שנתיים מינוס כמה חודשים תהיה לי אזרחות אירפאית לכל דבר (כלומר שאני לא אצטרך להוציא וית עבודה וכל הבירוקרטיה הזאת כדי לעבור לגור באנגליה).  רק נשאר להסדיר איזה ענין קטנטן עם הצבא הבולגרי (שמשום מה רוצה לגייס אותי...) וה, אני עייף מדי בשביל הפוסט שרציתי לכתוב. נקווה ששום דבר לא ישתבש עד אחד וחצי בצהריים.

אם יהיו לי מספיק ביצים:

יהיה לי כזה היום.