לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

על השולחן,


להדליק את השמש בצחוק ובכי ובמנגינה

Avatarכינוי:  Mier Tarum

בן: 39

ICQ: 104323462 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2006    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728    

2/2006

3 שעות בבית


בשעה חמש הרכבת תיקח אותי חזרה הביתה.
לבית החדש - חיפה.
עבדכם הנאמן ושיערו הסגול מטילים בימים אלו אימה ברחבי הטכניון. אתמול היה המעבר הרשמי (פחות או יותר) מבשבת בבוקר גם המחשב שלי יצטרף לחדר שלי במועונות, נטול אינטרנט לפחות עד אמצע מרץ.
ככה שמי שנדמה לו שאני מחובר - שלא יעלב כשיקבל תשובה בדליי של כמה ימים טובים (אם בכלל).
בלימודים, אני באמת מרגיש בבית, ולפחות בימים הספורים שעברו מאז תחילת הלימודים אני יודע שכל המקריות שהובילה אותי לטכניון, הייתה רק לטובה, יד מכוונת אם תרצו.
אני צריך להתפטר מעבודה. זה פשוט לא מעשי לנסוע חמש שעות בתנוע ציבורית כל יום, ועודפ חות מעשי לקום אחרי זה בבוקר. העניין הוא שאצטרך להגיע לעבודה בשביל לתהתפטר דבר שאני לא מספיק לעשות בימים האחונים. כרגיל, כשדבר אחד מסתדר (הלימודים) דבר אחר מסתבך (החיים הפרטיים שלי) אבל, לפעמים אפילו האדם אינו יכול לפצות על זמן שעובר. לטוב ולרע.
בנטיים. הרבה אושר, עומס ופולינומים מעסיקים אותי. ואלה מכם שחוגגו אתמול את יום האהבה, אני מאחל לכם שתחגגו גם את היום הזה שנה הבאה, למעשה אני מאחל לכם שזה יהיה עם אותו הבן אדם. אלא שלא חגגו, בהצלחה שנה נהאה ויוםהאהבה יכול להיות כל יום, פשוט תנו לעצמכם למצוא ואתו (גאד, שלושה ימים בטכניון ותראו מה יצא ממני!)

אה, וההופעה של גוטל בול הייתה פשוט נהדרת, חבל שאין תאריך להופעה הבאה, אם החודש וחצי עברו בצייפיה להופעה, אז עכשיו יש דבר אחד פחות לצפות לו. לפחות יצא הDVD, אז יש דרך לנחם את הגעגועים ;)

זהו. ותשמרו על עצמכם טוב טוב. כי אחרי הכל, אין רבים שיוכלו לעשות את זה למענכם. ואין סיבה שיעשו. זה לא רע. זהו דרכו של עולם.

(עוד שלוש שעות רכבת. צריך לבחור נין לפתרון בינמים, פולינומים, וקטורים, מקלחת או מיטה)
נכתב על ידי Mier Tarum , 15/2/2006 01:41  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קארין ב-19/2/2006 20:21
 




בהצלחה לי מחר ( מתחילים תואר)
מה שחשוב הוא שטוב לי היום
צבעתי את השיער - עכשיו הוא סגול חציל. כל כך יפה, שלא ברור מה הוא עושה עליי (הוא נושר)







Imagine

Imagine there's no heaven,
It's easy if you try,
No hell below us,
Above us only sky,
Imagine all the people
living for today...

Imagine there's no countries,
It isnt hard to do,
Nothing to kill or die for,
No religion too,
Imagine all the people
living life in peace...

Imagine no possesions,
I wonder if you can,
No need for greed or hunger,
A brotherhood of man,
Imagine all the people
Sharing all the world...

You may say Im a dreamer,
but Im not the only one,
I hope some day you'll join us,
And the world will live as one.



אני אוהב אותך (הלוואי ויכולתי פשוט לומר לך)


לא לשכוח:
נכתב על ידי Mier Tarum , 12/2/2006 00:24   בקטגוריות אופטימי  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אליה דה-אן ב-12/2/2006 00:36
 



סקס סביח & ותפוחים












אי שם במדבר עץ אחד
עץ אחד לבד
על העץ פרי אחד
תפוח אחד בלבד
ניצב לו העץ ברוח וגשם
וציפור יחידה מביאה את אביב
נוקרת, אוכלת מהתפוח
בודקת את הטעם.
העץ בחורף נצחי
האם תפרוס כנפיה
כי תפוחו קר ומר
או שמה תשכון בו עד צאת הניצנים?
נכתב על ידי Mier Tarum , 9/2/2006 00:39  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



בעיה בחשבון


להל"ן תכנון של השבוע הקרוב. המספרים המופעים הם בשעות (וימים בסוגריים)
החל מיום ראשון צפויים לי
45 שעות עבודה (כמעט יומיים)
35 שעות {של ששים דקות} לימודים (עד כה שלושה ימים ושליש)
20 שעות נסיעה בתחבורה ציבורית {בציר תל אביב -> חיפה -> פתח תקווה} (שלושה ימים וקצת}
20 שעות בבית {פחות משלוש שעות ביום למקלחת מיילים ואוכל} (עד כה הגענו לחמישה ימים)

ועכשיו מתעוררת הבעיה:
איפה לעזזל נכנסים כ45 שעות שינה שבועויות, כמה שעות בבארבי? של לדבר על העובד שאי שם יש גם סופ"ש שבמהלכו מתבזבזות להן שעות (אי אפשר לישון ברצף יותר מ12 שעות) ועוד שעות מצטברות של המתנה לרכבות / אוטובוסים.

מיאר,

היייל חדווה!
(ולחיי ההתנגשות האלסטית לחלוטין)

נכתב על ידי Mier Tarum , 7/2/2006 00:26   בקטגוריות שחרור קיטור  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של dead girl ב-7/2/2006 10:35
 



עת לשתוק ועת לצעוק


הגיע הזמן לדבר על השבוע(יים) האחרונים.
אחרי תקופה ארוכה מאוד שנעה בין "לא נעימה במיוחד" ו"זוועתית", דברים החלו להתאזן. דברים טובים קוראים לכולם, אבל תקופות טובות באות רק למי שיכול להבחין בהם. ובכן, אחרי שנתיים רעות במידה זו או אחרת, בהחלט לו היה ספק גדול מדי שהייתי מוכן לתקופה טובה יותר.
כשהתיישבתי לכתוב, בראש הסתובב לי פוסט שעיקרו שני האנשים שעשו לי את הזמן האחרון, כל אחד בתורו, ושילובם, אבל ללבנטיים אני אמנע מזה מהסביה הפשוטה ששניהם קרואים כאן, ובסופו של דבר, אני מעדיף לומר להם את זה בפנים מאשר שלתת להם לקרוא את זה כאן.
אם כך, התקופה האחרונה. ה"תקופה" התחילה לאט לאט איפשהו בשלהי נובמבר, כאשר סול חזרה ארצה, בתקופה הקצרה עד שהתחילה ללמוד היה נהדר להסתובב איתה, באותה תקופה הייתי רוב הזמן על הרולר, דבר שכשעצמו שיפר לי את מצב הרוח בצורה ניכרת. אבל סול והרולר, לא היו אלא קטליזטור, והשינוי, בא מבפנים.
בגלל הרולר, הייתי צריך לבקר בעזריאלי, ערב נסיעתה של סול לחיפה. עזריאלי, להבדיל מהסנטר הוא מקום שאני לא מצפה לפגוש שם אנשים שאני מכיר, משהו שמשרה עליי תחושת חופש. חופש שבין השאר התבטא בלשבת על אחד הספספלים, יחד עם שתי צפונבוניות על ספל ולהחליף לעצמי ברקס לרולר (עסק מלכלך למדי)עד כאן - הכל בנאלי, ונטול התרגשות (חוץ מהאנדרנלין של הרולר). לא שאני מתלונן, למעשה, במבט לאחור, באותו רגע הייתי מעדיף שגרה על פני מה שהתרחש אחר כך. ידה זרה ליטפה את שיערי. ישנם שלושה אנשים שנהגו/נוהגים לשחק לי עם השיער: את השלישי טרם הכרתי באותה תקופה; לא ממש הייתי בקשר עם השני, והיות ועיר מגוריו היא חור נידח במיוחד בצפון הארץ לא ממש היה לו סיכוי ללטף לי את השיער; מה שהשאיר אותי עם האדם הראשון שנהג לעשות את זה באופן קבוע. באותו רגע לא הייתי צריך להפעיל אלימינציה כל וכלל משום שתמיד היה משהו מיוחד באיך שהיא נגעה בי. האדם הראשון מבין השלושה שהיה מעז לגעת לי בשיער בתור ברכת שלום, הינה האקסית הראשונה שלי.
כמה משדפטים על א. - אקסית מס' 1 - א. היא שילוב של אינטלגנציה, אינטלגנציה רגשית, תסביכים נפשיים, אוסף אובסיסיות מגוון ויכולת לאהוב, שגובלת בחניקה. א. היא מאנשים שאפילו אחרי שנה הם תמיד ישלפו משהו חדש. הקשר המונוגמי שלי איתה נמשך כשלושה חודשים, והיה לפני שנתיים וחצי. הקשר שלי איתה, נגמר (לבנתיים) באותו ערב בעזריאלי. הקשר המונוגמי שלנו התחיל בזה שהיא זרקה אותי, וביומו השני הייתי צריך להישבע לה שאני נמשך גם לבנות . שאר הקשר שלנו - עשרות שיחות ארוכות (זה הגיע לשבע שעות! פעם אחת) אינספור ניסיונות שלה לשכנע את שנינו שהיא אף פעם לא נמשכה אליי ושהקשר שלנו היה טעות. כמה מהניסיונות האלו נסתיימו אצלה בבית, כשהיא (בלי יותר מדי בגדים) מדגימה בדיוק עד כמה היא לא נמשכת אליי ואני, מסרב לשכב איתה. לסיכום, הקשר שלי איתה היה כמו סיישן S&M ארוך כששנינו נהנים ונענים, אולי אחד בגלל השני. הקשר הזה, נגמר באותו ערב בעזריאלי. לא שקרה משהו מיוחד, היא אפילו הבטיחה להתקשר אלי למחרת. היתרון בלהכיר מישהו לגמרי שלוש שנים, הוא שאתה יכול לדעת מה הוא יעשה עוד לפני שהוא מודע לזה בעצמו. היא האמינה לעצמה, אבל כמה דקות אחרי שהלכה מחקתי את המספר שלה מהזיכרון של הפלאפון - ידעתי שהפעם זה נגמר באמת.
איך כל זה מתקשר לתחילת הפוסט - זה רק אירוע קטן שקרה, אבל האמת היא, שהיא מסתובבבת לי בראש כבר כמה זמן. עניין השינויים כבר יבוא בהזדמנות אחרת.
נחזור לא.
זה יהיה שקר לומר שאיני מתגעגע אליה. למעשה, למרות העבודה שאיש משנינו לא יודה בזה בפומבי, אבל הקשר שלי איתה היה ממש לא סתמי כמו שאני תמיד מנסה לתאר וממש לא טעות כמו שהיא מנסה לומר. בתקופה שלפני הקשר הרציני, הייתי נוהג ללוות אותה הביתה (מה שלימים הפך למוטיב הקשר שלנו) והיינו יושבים במדרגות של הבית שלה במשך שעות ומדברים על הכל, ועל כלום. יש בינינו איזו נוחות ופתיחות, אולי משום שהיא הייתה הראשונה, ואולי מפני שזו הייתה היא, אבל מאז לא הייתי עם מישהי שהיא יכול באותה מידה לדבר איתה שעות ובאותה מידה לשתוק לידה שעות ושני הדברים היו מרגישים לי בסדר באותה מידה. הקשר שלי איתה היה ממש לא סתמי כמו שאני תמיד מנסה לתאר וממש לא טעות כמו שהיא מנסה לומר. זה היה שמונה חודשים לפני שהתגייסתי, וימים אחרי שסוגיית הנטיות המיניות שלי ייושרה, כבר היינו עושים תוכניות לגיוס ולימים שיעברו עד אז. נכון, היינו ילדים בני 17 ו15, אבל היה משהו מעבר לזה. היינו נשמות אחיות - אני הייתי בתחילת ההתפרצות הפנימית שלי, והיא - עדיין הייתה ילדה טובה, כל כך טובה שלא הבנתי מה היא מוצאת בי, עד אחרי שנפרדנו, חודשים לאחר מכן, כשגלי הנפש שלה התחיל להרטיב את החיצוניות התמימה שלה הבנתי שהיא ואני עוברים את אותו התהליך בזמנים שונים. בגלל זה תמיד הייתי יכול להבין אותה והיא תמיד הייתה מוצאת עניין בי. פשוט כי אנחנו עשויים מאותו החומר, ולמרות שבאנו משני מקומות שונים ולמרות החודשים והשנים שהיו חולפים בין שיחה לשיחה שלנו, הייתה קרבה מסויימת שתמיד נשארה. בגלל זה היינו ממשיכים שוב ושוב, כששנינו ידענו שלא יצא מזה טוב, וכשזה כמעט הגיע למצב שכמעט הפרנו את העקרונות אחד של השני.
"יש אנשים שאפשר לשכב איתם ויש כאלה שאפשר לישון איתם" אמרתי לה בפעם האחרונה שהיינו אצלה בבית, היא שיכורה וגם אני קצת מסובב ממה שהיא נתנה לי לשתות. "את מאנשים שתמיד אוכל לישון איתם, איתך יש לי את תחושת הבטחון והאינטימיות שאני זקוק להן כדי להשתחרר".
"אתה רואה??" היא הבצירה בי בעודי מחבקת אותי ברכות "אנחנו אף פעם לא ממש תיקשרנו, כי אני רוה בך מישהו לשכב איתו אבל לא לישון איתו" זה מעין תמצית של המצב פוסט-קשר שלנו - בהתחלה היא אומרת שהיא לא נמשכת ונמשכה אלי ואחרי זה כשהיא מחבקת ושוכבת לצידי, אומרת שהיא רק נמשכת אלי ולא אוהבת אותי.
האמת, שהרגשנו מספיק נוח ומספיק רצינו את שני הדברים, הן לשכב והן לישון, איש מלבדי לא ידע כמה רציתי לשכגב איתה בכל פעם שסירבתי לה, שנאתי את עצמי יותר מאשר היא שנאה אותי באותם רגעים. אבל זה מה שהיה צריך לעשות. דחף מיני רגעי, לא השתווה לשנים של הכרות וקרבה.
מאנשים שהכירו אותי ואותה בתקופה שאני והיא היינו "אנחנו" לא נשארו אלא כמה בודדים, שבעיקר זוכרים שהיה "אנחנו" אבל לא יודעים מה זה היה. אם כך, בכלילות הזכרון האמיתי חבוי בתוכינו, צובר אבק, היינו נפגשים כדי לנער אותו, אבל right now, אני לא בטוח שזה יקרה שוב. לא נשאר איש שיספר עלינו. רק היא ואני. היא עסוקה בלהכחיש בפני כולם, כולל עצמה, מה היה באמת, ואני, לא מוצא אוזן קשבת לפרוק את כל זה. האדם האחרון שטרחתי בכלל לנסות לספר לו שהשתעמם עד מוות באמצע ויצא מהחדר כדי להחליף נושא. לא שזה לא אמור להיות ככה, זה פשוט קצת עצוב לי.
זו הכרזת מלחלמה כשאר הלב והראש לא הולכים באותו כיוון, הייתה הכרזת מלחמה באותה שיחת טלפון כאשר א. שאלה האם אני רוצה לזרוק אותה. בשניה שעניתי בחיוב. ובכל מערכה מאז היו 4 מפסידים, שני ראשים, שני לבבות, שני אנשים. לא אשקר ואומר שלא כאב לי באותו ערב לראות אותה הולכת ולמחוק את המספר שלה, בידיעה שלא תחזור בקרוב (אם בכלל) ושום הסבר שהראש העלה על למה הרבה יותר טוב כשאנחנו רחוקים אחד מהשני לא ממש עודד אותי. כמו כן, יהיה שקר לומר שאני לא מתגעגע אליה. לפעמים יותר ולעיטים פחות, זו הבעיה שלי - אני פשוט לא ממש מפסיק להתגעגע לאנשים. היום חיפשתי בטלפון - אולי נשאר לי המספר שלה, אבל הוא לא שם, והראש אומר שוב ושוב שמוטב כך. אבל הלב אומר אחרת - עוד מלחמה מיותרת.
נכתב על ידי Mier Tarum , 5/2/2006 01:47   בקטגוריות , פרוייקט מכ&quot,  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





16,448
הבלוג משוייך לקטגוריות: החיים כמשל , 18 עד 21 , משוגעים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לMier Tarum אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Mier Tarum ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)