 כינוי:
Mier Tarum בן: 39 ICQ: 104323462 
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
יולי 2006
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | | | | | 1 | | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | | 30 | 31 | | | | | |
| 7/2006
"סנדרום חוסר ההדדיות של סימון"
Have you seen the Mystic Queen
Riding in her limousine
Over hills and dales 'til morning...
If you like I'll take you there
Find some colours you can wear
Colour that you've only seen while sleeping.
יש משהו מוזר בכאמל (בלהקה, סיגריות הלייט דווקא בסדר) האלמנה אישררה את טענתי באמצע נתנה תוקף לתחושה הזאת בסמס באמצע הלילה. זאת מוזיקה של מסע. יש משהו בה שנשמע מרוחק וסחף, כמו התמונות שחולפות בחלונות האוטובוס בנסעיות למרחקים ארוכים - בין אם זה אורות לילה או שדות אינסופיים לא פעם יש לי חשק לבקש מהנהג שיעצור ויתן לי לרדת, רק כדי לגלות עולם חדש, לגלות אנשים חדשים. יש שיגידו שזה אקט אסקיפיסטי, אבל זה לא המוטיב שמניע אותי ברצון הזה. מה מחליף את דחף הגילוי הזה לרוב זה גל הבדידות שמתפץ עליי ברגע לאחר מכן.
מכל ה"חברות" שלי,אף פעם לא מצאתי מישהי שבאמת יכולה לאתגר אותי מהבחינה הזאת. משהי שתוכל לגלות איתי עולם חדש. זה נכון שבר חשפה אותי לעולם של מוזיקה, אבל זה היה רק מפני שהיא כבר הייתה בו, לא הייתה לה את החוויה של לגלות דברים חדשים, איתי. כשהיה ואני שומעים את אותו השיר, אני מניח ששנינו חושבים על הפעם הראשונה שחווינו את השיר, וכאן האליה וקוץ בה - היות והפעם הראשונה שלי ושלה לא היו אותה הפעם. הסתירה הזאת, בין הזכרון שלי לזכרון שלה, הוא רק עוד מופע של חוסר ההדדיות שאני בוכה עליו תמיד
דברים מאוד קשורים אחד לשני ומאוד שונים זה מזה. אני לא יכול לסבול חוסר הדדיות, במיוחד באותם אנשים שאמורים להיות הכי קרובים אליי. זה מה השהיה בחודשיים האחרונים ומתחת לפני השתח זה כירסם וכירסם, נצבר ונרקב עד שזה יכל להשיאר בתוכי עוד ({אזהרה: קטע שולי לחלוטין אין טעם לקרוא אותו בכלל->} נכון שלא שמת לב לזה? well, זה מפני שאף פעם לא ממש דיברנו עליי או עלינו, והאמת, זה לא היה רק באשמתך כמו שטענתי היום בצהרים, בעיקר האשמתי אותך על זה לא ראית, לא לחצת, דווקא את שאמורה להכיר ולהבין אותי).
"סנדרום חוסר ההדדיות של סימון" כן. זה בהלט נשמע כמו שם פסיכולוגי הולם. "סנדרום חוסר ההדדיות של סימון" הוא כינוי לתופעה שבה שני צדדים המעורבים רגשית זה בזה משקעים רגשות בעלי עוצמה ואופי לא שווים בצורה קיצונית. הסינרום מאפיין לרוב קשרים בהם בני הזוג אינם יכולים לתקשר או זוגות אשר לא מתאימים מבחינה נפשית. על אף הסנרום מדבר על זוג אנשים, הסובל ממנו הוא האדם הבודד, גם אם אילו שני בני הזוג הזובלים ממנו.
בעיניי זה החוט המקשר בין כל הדברים - אותם רגעים באוטובוס, התקופה האחרונה, התקופות שלפניה. אי תיאום בין הציפיות שלי לבין המציאות שלי.
ואני, הולך נלחם פעם אחר פעם, בעצמי, במציאות, בכל השאר. מפסיד ובא לבכות כאן.
שיט. זה בכלל לא מה שהתכוונתי לכתוב.
שיהיה. אולי מחר יהיה לי כוח
| |
 מתחבאים בסלבית
כמה ילדותי מצדי, להתחבא מאחוריי שפות זרות.
אבל זה נחוץ.
искаше ми се да кажеш нещо.
Да покажеш за момент,
някакво чуство:
Че ме убичаш,
че ме искаш,
че има междо нас
нещо повече от гола скука.
искаше ми се да кажеш че те боли,
че сажаляваш или искаш повече .
Всичко освен твойто малчание
וזה כל מה שקיבלתי
היום התלבשתי וחבשתי לעצמי שחזרנו שלושה חודשים אחורה, אותה בדידות, אני נקי וחלק מבפנים ומבחוץ, אבל בעיקר לבד. נחתה עליה בדידות שכזאת בתקופה האחרונה לא רק הבדידות מציק אלא חוסר האונים שבה זה משטלט על הגוף שלי, על המחשבות שלי, עליי ושום דבר לא יכול לעצור את זה. זה לא שיש לי עם מי לחלוק את זה, אבל גם אם היה, התחושבה הזאת עוטפת כמו שמיחה חמה ואטומה, קוברת אותי בתוכי ומנתקת מכל השאר משאירה אותי להתבשל בתוך המיץ שלי.
אולי אני ארד מחר לתל אביב.כל מקום מרגיש כמו כשל מקום אחר וכמו שומקום, עבודה, חיפה, תל אביב, קניון או בית זר הכל נראה אותו דבר. רחוק ואפור. לא שלי. לא יהיה.
זוג שהכרתי נפרדו. זה נראה שולי ומיותר אבל בתוכי הרגשתי כמו ילד שמספרים לו סנטה לא באמת קיים. הם היו ההוכחה החיה ומהלכ לזה שאנשים בסוף מוצאים את החצי השני שלהם, גרים ביחד, כולנו, החברים ושתי המשפחות חיכינו לחתונה ועכשיו זה נגמר, לא פתאום אבל נגמר. כמעט התחלתי לבכות כשהם סיפרו לי, כל אחד בתורו.
משהו אחר, שפעם ההי חבר די טוב שלי (שגדול ממני ב4 שנים) הכניס את חברה שלו להריון, הם ילדו וכמעט קנו בית. היינו אצלם כחודש אחרי הנולה להם התינוקת והם היו כל כך מאושרים, חצי שנה אחרי זה הוא זרק (נטש) אותה ועכשו הוא גר עם איזו נרקומנית והילדה שלו ואימה עוד לא (חצי שנה אחרי) לא ממש הבינו מה קרה. מה גורם לבן אחד לקום בבוקר ולא לחזור יותר, להיות בזרועות של מישהו אחר.
זה יעבור, זה ברור. אבל זה מהרגעים שבהם אני מרגיש שאין למה להביט קדימה, הכל מסביב מתפורר או נרקב, נקבר או מפוצץ. אני שונא להיות לבד. אבל לפעמים לבד הכי טוב לי. יש סוגי "לבד" כמו שיש סוגי "ביחד" יש סוגי אהבה וסוגי תשישות. יש כל כך הרבה סוגים, אבל בשורה התחתונה כל אחד בתורו הוא רע או בר חלוף. כל אחד הוא מעין אכזבה קטנה, קרחון שלאט לאט נמס לתוך המים המלוחים. איש לא רואה את כל מה שהולך בפנים עד שזה נמוג. אימפוטנציה רגשית, מחסור באינטלגנציה רגשית.
Maybe when Im done with endings this can begin
This can begin, this can begin
What Can Begin?
Няма никой тук.
Няма никой там.
| |
אבל
"התרחקנו בזמן האחרון"
"נכון"
"למה?"
"כי זה יצא מאיזון"
"איזון?"
"כן, את יודעת. אני רציתי שזה יהיה משהו רציני ואישי יותר ואת הסברת לי ולכולם שוב ושוב שכל הסיפור שלנו הוא סתם, עניין של שעמום וברירת מחדל. אני הלחצתי אותך עם הדברים שאמרתי ונפגעתי מהדברים שלא אמרת. אחרי זה התחיל כל העניין של המלחמה וכבר לא יצא לנו לדבר כמו שצריך."
"מתי בדיוק חשבת להגיד לי שאתה כבר לא רוצה אותי?"
"זה לא נכון. אני רציתי אותך כמה שנים ואני עדיין רוצה אותך, זה פשוט לא פייר שנמשיך עם זה ככה. לא כשאנחנו רואים את הדברים אחרת."
"עם זה?"
"עם כל מה שהיה מעבר לידידות, זה לא רק לחזור לאפלטוניה, זה גם להוריד הילוך באופן כללי"
"טוב, שיהיה. אני זוכרת מה קרה בפעם האחרונה שהייתה 'החלטת מערכת'. זה החזיק כמה? עד שניפגשנו?"
"כי אמרתי לך, זה לא שאני רוצה להיות איתך. אם כבר ההפך הוא הנכון"
"שיהיה"
"דונט 'שיהיה' מי"
"טוב, ביי"
"ביי מותק."
| |
10 הדברים שכדאי לעשות בזמן צפירה
לאחר עשרות האזעקות שנשבו בחלקה הצפוני של הארץ, הבנתי שאחת הבעיות הכי גדולות של המלחמה הזאת היא - שעמום.
כלומר, לרוץ לממ"ד זה מפחיד בפעם הראשונה, בסדר בפעם השניה ונמאס בפעם השלישית, ולמרות שבאמצעות אי אילו משחקים אפשר לעורר עניין בממ"ד (לנעול אחד את השני מחוץ לממ"ד, לשים שלטי ממ"ד עם כיוון מנוגד. לנעול אתממ"ד ולהחביא את המפתחות, אבל בסופו של דבר זה מסתכם בריצה ולחץ, כאילו שעצם העובדה שצינור מהשמיים עלול לפול עליך לא מספיקה.
אי לכך ובהתאם לזאת אבדכם הנאמן הכין רשימה של עשרים דברים שאפשר וכדאי לעשות בזמן התראה על טילים מתקרבים. הערה: אלא אם כן נאמר אחרת - בציוע הפעולה במרחב מוגן מוריד ניגוד. ולהלן הרשימה
1) סקס - סקס זה תמיד דבר טוב. ואם זה בזמן סירנות - מה טוב, גם מוריד לחצים ומשחרר, גם הסירנות יכולות להחריש את האנחות אצל אנשים ואוקליים במיוחד. ניקוד אומם יורד במיטה ועשוים את האקט במקלט, יחד עם זאת, לאנשים אשר נוטים לבצע מופע יחיד, יוסף ניקוד במידה וזה יהיה בממ"ד
2) שינה - גם לא שומעים את הסירנות, גם לא יודעים כמה פגעו, גם מגלים את זה כמה שעות אחרי זה ואם לא שפר עליכם מזלכם - לא מלגים כלל.
3) סמים - למה סמים? נתחיל בעובדה שרוב ניידות המשטרה עסוקות בציד קטיושות ולא בחיפוש אחר אנשים שמחים, מעבר לכך, ככל שגדלה כמות הקטיושות שנפלו בעיר כך גדל הסיכוי להתחמק בחינם ממפגש ישיר עם כחולי המדים. פשוט משכנעים את השוטר שזה בשביל להירגע מכל הטילים האלה והחרדה וככה אתם חוסכים מקום בבתי החולים, דבר שהוא מצווה גדולה. סמים וסירנות? אחרי צריכה מספקת של חומרים בעלי השפעה פסיכותית אפשר להשתכנע (או לשנע אנשים מסטולים אחרים) שזה לא באמת סירנה אלא משהו שאנשים הירוקים הקטנים עושים. בונוס עצום ינתן לאלו שיתפסו מעשנים ברחובס בזמן סיגריות ויתחמקו מזה, כל הניקוד ישלל לאלא שעונים לתיאור הקודם אך נעצרים.
4) אלכהול - חברו הטוב ביותר של האדם. אין כמה להתהלך ברחובות הריקים לצלילי המוזיקה (אם דברים נראים בslow motion בד"כ כשאתה שיכור, אז הסירנות ישמעו ברברס) להתנדנד תוך כדי הליכה ולחייך
5) רולרס - להתגלגל ברחובות הריקים לצלילי סירנות, אין מכוניות אז אפשר לעשות את כל הירידות המגניבות שתמיד חלמתם לעשות אבל תמיד היו מכוניות. תוספת ניקוד: לאלא שיתפסו "טרמפ" על אוטו שנוסע בזמן צפירה. ניקוד מלא: לאלא ש"יתפסו טרמפ" ויתפסו על ידי המשטרה. חוסר ניקוד: לאלה שיעצרו בעקבות הניסיון להשיג ניקוד מלא, לאלה שיתגלגלו בממ"ד
6)ספרים - אין כמו ספר טוב. למרות הקושי המסויים להתרכזכז לצלילי הסירנות
7) סיגריות - גם כן די ברור, רצוי להכין מצית מראש, הם תמיד נעלמים בזמן צפירה.
8) לעשות מגביות - מאנשים שרצים בפאניקה. קצת יותר נמוך מזה - לבקש מאנשים הוראות (תוספת ניקוד: לשאול איך מגעים לצפת/כרמיאל), לשאול האם נפל להם הארנק ולשאול אותם מאיפה הצלילים האיומים האלה באים
9) להתארגן בקבוצות ולהתחרות בריצה יצרתית לכיוון המקלט הציבורי הקרוב. תוספת ניקוד: לקחת את התחרות צעד אחד קדימה ולהתחרות מי ישאר במקלט הציבורי זמן רב יותר
10) להכינס לממ"ד. מסוג הדברים שאם הם לא יעזרו כל כך, אז הם עשויים לעזור. רצוי אם מישהו שאוהבים.
| |
סמסים של מלחמה 2
"יכולים לקרות דברים איומים בתקופה הקרובה, אני רוצה שתדעי שאני אוהב אותך, מעבר לשטויות של ביחד ו" תוך כדי ההקלדה אני מפסיק.
זו הפעם הראשונה שאני שומע את הצלילים אבל תוך רגע כבר אני יודע מה לעשות, אני שולח את הסמס כמו שהוא וקם. עומד לרגע באמצע החדר ושוקל מה לעשות. ברקע הצלילים עולים ויורדים. אז ככה זה נשמע, עולה ויורד עם בומים שקטים ברקע. בלי לשים לב, אני כבר יושב מכורבל על המדרגות בחדר ומחכה, שיקרה מה שיקרה.
אף אחד לא יכול לדעת מה הרגשה עד שזה קורה לו. לשבת או לשכב לצלילי האזעקה ולחכות. לחכות ולחכות. לחכות ולהאזין. להאזין. לכל צליל, לכל שינוי בנימה ולתהות מה יקרה בעוד 30 שניות וכמה מהר הלב יכול לדפוק.
| |
לדף הבא
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
