הליך בהליכים - תאור מצב

נורא קשה לי החזרה הזו לסאגת השידוכים... הבירורים וכל מה שמתלווה לזה, הפגישות וכו'

 

למה סתם אאריך... הבחורה בת להורים גרושים, כתוצאה מכך הולך לה קשה בשידוכים ולכן (אני עדיין תוהה אם זו הסיבה) היא מסכימה לצאת איתי יצאנו כבר 4 פעמים, פגישות מאוד מעניינות בהתחלה פתאום נלחצתי זה התחיל לרוץ בצורה מהירה לי מדי, בינתיים הספקתי לברר עליה, על המשפחה וכו' ואפשר לומר שמבחינת המכלול זה נראה לי לפעמים יפה מדי בכדי להיות אמיתי.

היא בחורה חכמה, אינטיליגנטית, נאה, חברותית, יש לה "מידות " דבר שלי נורא חשוב.

יש את הקטע של הרוחניות שקצת העלה בי חששות, מהבית היא יותר "פרומרית" ואחרי שיצאה מהבית ולשוק העבודה היא התמדרנה קצת, דיברתי איתה על זה היא אמרה שהיא רוצה בית של "תורה"... שויין הפכתי את העולם בבירורים וקיבלתי די רק אינפורמציה טובה.

בפעם הראשונה שראיתי אותה לא התלהבתי מהחיצוניות, בפעם השניה הסתגלתי ופתאום אני מוצא את עצמי אוהב את הופעה החיצונית. מוזר.

:)

הפגישות היו די לא שגרתיות. פעם ראשונה, לא נחשב יצאנו למלון. בפעם השניה יצאנו לגן הבוטני בניות, כשהגענו הגן היה סגור, התחלנו ללכת ברגל וממש במקרה יצא לנו סיור במוזיאון ארצות המקרא (היה שם בת מצוה חשבו שאנו אורחים, נתנו לנו להיכנס עשינו סיור שם), לאחר מכן יצאנו לכיוון הכנסת וסיימנו בגן הורדים שם יצא די נחמד.

בשלישית, יצאנו למסעדה בתל אביב (צהריים) ולאחמ"כ טיילנו בקיסריה היה מהמם. היה קצת ארוך מדי.

ברביעית, היא המליצה על הסטף באזור מבשרת, אף פעם לא היתה שם, הגענו לשם התברר שזה מסלולי הליכה, עשינו מסלול, בחזרה היינו גמורים אבל היה בסה"כ נחמד, קינחנו בפיצה וזהו.

 

לא אלאה אתכם בדברים. בתכלס, זה נראה לי איכשהו שידוך די טוב אלא ש...

יש בפגישות לפעמים חורים מביכים כאלה, לא "לא נעימים", אלא פשוט השיחה לא קולחת מספיק, לדעתי היא עדיין לא פתוחה מספיק אלי. כשאני שואל שאלות ישירות מדי היא נלחצת (פשוט הפסקתי לשאול...).

כיוון שהיא חוצניקית במקור, היא אומנם מדברת עברית מעולה אבל נראה לי שלא תמיד היא מבינה משפטים שאני אומר אם כי היא די משתדלת לתת לי את ההרגשה שהיא כן, אבל יצא שאחרי כמה שניות הבנתי שהיא פשוט לא קלטה את מה שאמרתי.

 

לי זה נראה דברים שניתן לעבוד עליהם.

אבל לפעמים אני חושש שהתנאים "החיצוניים" משחדים אותי בסה"כ היא בחורה מוצלחת וכל "הפגם" שלה זה העובדה שהוריה גרושים. לעומתי שאני מגיע עם "פעקאלע" של גרוש + 2.

ביחס למה שאני יודע עליה עד עכשיו אני רוצה אותה.

היא לעומת זאת נראה לי פחות מתלהבת ממני ובהתחשב בנסיבות אני חושב שזה די בצדק.

 

מוזר. היא ביקשה ממני מס' טלפון לברר, נתתי לה 6 מספרים, אתמול שאלתי אותה אם הספיקה לברר אמרה שעדיין לא. למה היא ביקשה אם היא לא מבררת? להערכתי היא פשוט עוד לא חושבת שהיא בטוחה מספיק כדי שהיא תצטרך לברר.

אני שונא את החלקים האלה בשידוכים כי זה מעלה בפני עצמי את חולשותיי, אחרי שבחנתי והגעתי למסקנה שזה בסדר יהיה לי קשה מאוד לקבל את ה"לא" על אף שברור לי שכלית שללא התלהבות דו סטרית הנישואין לא יהיו סיפור הצלחה בל' המעטה וזה הרי ברור שאני לא רוצה לשחזר "סיפורי הצלחה" שכאלו בחיי זוגיות.

חולשות האדם, (לפחות שלי) שהוא פשוט קשה לו לקבל שחושבים שהוא לא מספיק נוצץ ומרהיב לכסות על כל חיסרון כזה או אחר. אני צריך דחוף לעבוד על זה, לפעמים אני חושב שאם היא תגיד את הלא אני אלמד את הלקח אחת ולתמיד אך מסופקני אם זה יקרה, בתור בחור תמיד אני הייתי זה שאמרתי את הלא, כך שהיום ממש קשה לי לקבל לא כיוון שאף פעם לא התנסיתי בזה.

 

מה שבטוח זה שאני צריך לבטוח בהקב"ה שכל מה שהוא עושה לטובה הוא עושה ובטוח שאת הבאשערט שלי אני אקבל את זו שבאמת מגיע לי ונראה לי שדווקא העובדה שזיווג שני זה "לפי מעשיו" מפחידה אותי כי אולי אם הייתי טוב יותר כן היה מגיע לי שידוך כזה טוב? אבל בעצם אין ספק כי הכל בשורה התחתונה הקב"ה הוא המסובב ומה שהוא עושה הכל לטובה.

 

יהר"צ שיעזור לי לעשות מה שצריך בכדי לקבל את מה שצריך אכי"ר.