זהו, כעת התפנה לי קצת זמן להקדיש קצת לחיי הבלוגספירה.
היום היה המבחן האחרון של הנושאים הגדולים השנה, נשאר לי עוד אחד, אך הוא יחסית קל יותר ובעז"ה לא אצטרך להזיע לקראתו...
ההרגשה של אחרי היא מן יציאה לחופש... כשכל בחורי הישיבות שמסביבי אוטוטו כבר חוזרים לאלול... אני מתחיל בין הזמנים...
ת'אמת, החלטתי שמייד עם תום המבחנים אני משקיע את עצמי בלימוד (תורה), שוקד על כמה סוגיות ונכנס בחזרה לתענוג הגדול שנקרא שטייגן... ללימוד שמספק גם גשמית וגם רוחנית. לא פעם ולא פעמיים אני מוצא את עצמי מלקה את עצמי שלו הייתי משקיע ולו את החזרות למבחנים שאני משקיע בלימודים שלי, בתורה היו לי עכשיו כמה וכמה חיבורים...
הרש"ר הירש בפרשה האחרונה - עקב מסביר שכל מה שעברו בני ישראל במדבר, הרעב, המן וכו' היה בעצם מין מחנה אימונים לחיים שאחרי, ללמוד שבעצם הכל מהקב"ה, וכשאדם דואג לפרנסתו ברגע שהוא לא מבין ומפנים שבעצם הכל מהקב"ה, זה הופך להיות דאגה עיקרית בחייו וממילא צריך גם לדאוג לדור הבא וכו' ומרוב עיסוק בפרנסה כבר לא יכול להיות לו זמן לייעודו האמיתי בחיים. כשקראתי את הרש"ר הירש הזה, ליבי נצבט במין תחושה, שהנה דווקא אתה שמכיר באמת התורה, הולך להשקיע את כשרונותיך בלימודים... בשביל פרנסה, בשביל קריירה, בשביל דבר שאני מסופק אם זו מטרתי בעוה"ז. היה לי הרבה יותר קל אם מצפוני היה ישן לו שנת מישרים של 70 שנה, אבל הוא לא. אני צריך לממש בפועל בחיי היום יום את מה שאני מאמין בו כל כך, גם אם אני משלב לימודים/קריירה, אני צריך לזכור מה העיקר ומה הטפל...
שנה שעברה, נכנסתי לכולל אחרי כמה שנים של הפסקה (כשהייתי נשוי עבדתי...) אני זוכר את הגישמאק, את הטעם של עוד, אחרי כל מיצוי סוגיה... אין ספק שצעד זה עיצב את השנה שלי מבחינה רוחנית, שמר עלי למרות כל הקשיים... יהר"צ שהקב"ה יעזור לי לא רק לשמור ע"ע אלא גם לעלות בירא"ש.
אני עובר דירה. אני לא יודע עדיין לאן. המבחנים לא נתנו לי אפשרות להיכנס ל"סוגיה" זו לעומק, מחר אני צריך לעזוב את הדירה, היום מיד אחרי המבחן העלתי קרטונים והתחלתי לארגן את ההתנתקות האישית שלי מדירתי זו. זו לא היתה דירה מבחירה... זה היה "בדיעבד" כזה, הייתי צריך משהו קרוב ללימודים ולכולל, זה מה שהיה... פשוט לקחתי. מחר אני עוזב, בינתיים אשים את הדברים שלי בדירה זמנית של חברים, שלא נמצאים בארץ בתקווה שאמצא מהר דירה טובה ומתאימה.
אני רוצה לעבור לירושלים, משהו בעיר הזו מושך אותי מאוד, במיוחד לאור העובדה שיכול להיות שאת לימודיי שנה הבאה אמשיך שם בעז"ה. יש חבר שרוצה שאשכור איתו דירה בשותפות. אני עדיין שוקל את העניין. ההורים שלי רוצים שאשכור דירה לידם (שכונה חרדית) מחד, רוחנית זה ודאי יותר טוב מצד שני לוגיסטית זה יהיה הרבה יותר בעייתי.
דילמות !
פגשתי חבר שגם לפני שנה נכנס להליך גירושין, הוא לקח את הילדים (טוען שאמם לא בסדר נפשית - אני כבר לא מאמין לסיפורים בגירושין אחרי מה שאני יודע מה שגרושתי מספרת עלי - לוקח את הדברים בסקפטיות מה...) ראיתי אותו עם הילדים, הוא טוען שקשה. אני פשוט עמדתי שם ודמעות איימו לפרוץ מעיני. פשוט קנאתי בו. הלוואי לו הילדים היו אצלי... כמה שזה היה מגביל אותי טכנית, אין לי ספק שזה היה נותן לי אנרגיות מטורפות לכל יום...
אני כבר התייאשתי ממה שיכול להיות עם ילדיי, פיתחתי מין אדישות כזו למה שקורה, לכל הבעיות שהיא עושה. לא זוכר אם כתבתי על זה, אבל לפני חודשיים פניתי לעובדת סוציאלית שתסדיר את עניין חופשת הקיץ, כיוון שעפ"י הצו הם אמורים להיות אצלי חצי מהחופש. היא פנתה אליה, גרושתי אמרה לה שהיא לא מוכנה להיפגש פגישה משותפת. העו"ס אמרה לי שמבחינתה היא פורשת מהתיק, אין אפשרות לנהל תיק בצורה כזו ששני ההורים לא יושבים ביחד אצלה אם לא לבד. היא פנתה אל ביה"ד לשאול אם יש לה סמכות לקבוע עובדות בשטח לאחר שאמרתי לה שבפרישתה היא בעצם נותנת לה את המ שהיא רוצה ומזיקה לילדים. עד היום הם לא ענו לה. תכלס, עד יום חמישי כבר הייתי בטוח שלא אקבל אותם לאחר שהשארתי לה מס' הודעות שתודיע לי מתי היא מתכננת להביא לי אותם כדי שאוכל להכין דירה בו אוכל להיות איתם [ אני לא יכול להיות איתם בדירה הנוכחית עם שותפי חוץ מהעובדה שאני עובד דירה], היא כמובן לא החזירה לי תשובה. יום שישי, אני מגיע לקחת אותם לשבת, הם מודיעים לי שהם נשארים אצלי עד יום שני הבא - הייתי בשוק, כי אין לי איפה להיות איתם - תרגיל מכוון מבחינתה לאכזב את הילדים בצורה שיחשבו שאני זה שלא רוצה אותם. מוצ"ש החזרתי אותם והחלטתי שזהו, מבחינתי אני כבר לא רודף יותר אחריה, לפחות עד לרגע שאוכל משפטית לקבל את הזכויות המגיעות לי בקשר לילדים מבלי להתחנן ולא לקבל.
השנה בעז"ה אני לומד דיני משפחה, מקווה שזה יעזור לי ב"מימוש עצמי"...
מאז הסיפור עם יעל ( הבחורה עם העניין הבריאותי ) נכנסתי למין אטרף של שידוכים... התחלתי לאשר הצעות שבמצב רגיל לא הייתי יוצא איתן. זה מיותר, זה מזיק לי, זה לא בריא. מין מזוכיזם כזה. לפני הגט, הרגשתי רגוע, שליו ולא לחיץ כי טכנית זה לא היה אפשרי. זה מצב אידיאלי מבחינתי ההתעסקות הזו ביציאות/דייטים וכו' כשאחרי כל דייט אני מנסה לשכנע את עצמי בכוח שאולי בכל אופן, אולי אני מתייחס לפרטים לא משמעותיים לחיים, לפרטים הפחות חשובים ואולי אם אבחן אותם מבחינה רוחנית אז הן כן יכולות להתאים. שורה תחתונה - זה לא עושה לי טוב, נראה לי שאקח פסק זמן עד שתבוא האחת...
שתהיה לכולכם חופשה נעימה (למי שאין... שיקח !!:)) וסליחה על ההזנחה התקופתית הארוכה.
גרוש
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
