הליך בהליכים - תאור מצב

כפי שהיה בשנה שעברה, גם השנה הייתי אמור  לקבל את הילדים לחצי מחופשה. היות וידעתי שאהיה במעבר דירה והיות ואין באפשרותי להיות עם הילדים ביחד עם שותף, פניתי לעובדת סוציאלית שתסדיר את התאריכים המדוייקים שהילדים יהיו אצלי. (עפ"י הצו של בית הדין הם אמורים להיות אצלי מחצית מהחופשה – מה שאומר שצריך תיאום מידי שנה באיזה חצי הם יהיו אצלי והאם זה יהיה חצי ממש או "קרוב לחצי") היא ניסתה לתאם פגישה משותפת , אך גרושתי אמרה לה שאינה מוכנה להיפגש עימי, העו"ס הציעה לה להגיע עם מישהו ממשפחתה אך גם לכך סירבה. העו"ס הודיע לי שללא פגישה משותפת היא לא מוכנה לסכם שום הסדר ובשלב זה היא מפסיקה לפעול בתיק עד שבית הדין יורה לה מה לעשות (טענה שזה בלתי אפשרי לנהל שיחות תאום בצורה כזו כשהיא אמורה לדבר עם צד אחד ולאחר מכן לבדוק אם זה מתאים לצד השני ואם לא לחזור לצד א' וכו'). אמרתי לה שמי שמרוויח מכך זו רק היא כשבעצם זו היא שיוצרת את הבעיה בכך שהיא מסרבת להיפגש. העו"ס שלחה מכתב לבית הדין בשאלה האם הם נותנים לה סמכות להכריע במחלוקות שביננו.

הייתי די פסימי, לאור כל הניסיון הלא מוצלח שהיה לי עם בית הדין.

יום חמישי שעבר היא משאירה לי הודעה שהילדים יהיו אצלי מיום שישי עד יום שני שלאחר מכן  (אפילו שזה פחות מחצי טענה שהם צריכים "להתכונן" לשנת הלימודים החדשה ולכן עליהם להיות בבית 4 ימים לפני תחילת הלימודים לפחות) היא אמרה  שכבר דיברה עם העו"ס ועו"ס הסכימה לכך, היא ביקשה שאאשר את קבלת ההודעה. לא יצא לי להקשיב להודעה, למחרת הגעתי לקחת את הילדים לשבת והנה הם מחכים לי למטה עם מזוודות גדולות מתמיד (בהתחשב בכך שדר"כ היא שולחת רק בגד אחד לשבת) ומודיעים לי כמה כיף להם שיהיו איתי עד יום שני שאחרי...

שנאתי אותה באותו רגע... לאחרונה אני מרגיש שבמובן מסוים הוכרעתי בקרב הארוך הזה, פיתחתי מין אפאטיות כזו, אבל לפעמים היא מצליחה להוציא אותי גם מהאפאטיות הזו...

היות ולא היה לי איפה להיות איתם, השארתי לה הודעה שבמוצ"ש אני מחזיר אותם כרגיל. הילדים קיבלו את זה די קשה, אך הגדול התעודד ואמר טוב לפחות אנחנו נהיה עם אמא ב"מלון" אחרי שבת. התברר, שהיא סיפרה להם שהיא הולכת למלון, מה שלאחר מכן התברר כשקר גס... [מרושע במיוחד יש לציין לפחות לפי הפרשנות שסיגלתי לה מהניסיון שלי, היא אמרה להם את זה כדי שירגישו כשהם אצלי שהם מפספסים משהו וירצו לחזור/ללכת אליה, בפעם שעברה היא הבטיחה להם לפני שהם באו אלי לחופשה מתנות גדולות לכשיחזרו, לילדה אופניים ולילד מוסך גדול – מתנות שבסוף כלל לא קנתה להם].

במוצ"ש כשהחזרתי אותם די חששתי שהיא פשוט לא תהיה בבית אך ב"ה התבדיתי אבל זה לא עבר כ"כ בשקט... ביום שלישי שעה לפני שאני יוצא העו"ס השאירה לי הודעה שהיות ו"סוכם" שהילדים יהיו אצלי וביטלתי ברגע האחרון היא נתנה לגרושתי לצאת לחופשה עם הילדים לשבוע וחצי כך שלא אוכל לראות את הילדים בזמן זה... אם ארצה לדבר איתה אני יכול להתקשר אליה למחרת...

אותו יום, הייתי באמצע העברת דירה ועשיתי המון מאמצים שאסיים את הכל לפני שעת המפגש שלי כדי שלא אצטרך לבטל והנה זה הגיע... הבנתי שהיא עשתה תרגיל אבל בשלב הזה יכולתי רק להתאזר בסבלנות עד למחרת...

למחרת התקשרתי, הסברתי לה שמכולם לא "סוכם" כלום ושכידוע לה היא לא עונה לי לטלפונים בכלל ולמרות הודעות חוזרות ונשנות שהשארתי לה לשאול מתי הילדים יהיו אצלי היא לא חזרה אלי ורק יום חמישי השאירה לי הודעה שממחר הם אצלי ... ביקשתי ממנה להיפגש איתה בדחיפות, קבענו למחרת.

ב"ה, יצאו מזה גם דברים טובים, התברר שהיא קיבלה סמכות מביה"ד להכריע במחלוקות ביננו, מה שבעצם אומר שהיא יכולה פשוט להכריע על תאריכי הפגישות והחופשים ואם היא לא רוצה לבא היא תכריע בלעדיה. השמעתי לה את ההודעה שהשאירה לי ביום חמישי על כך שהעו"ס "הסכימה" וכו' היא היתה המומה ופשוט התנצלה (מזמן לא קיבלתי התנצלות מאיש מערכת...) על כך שנתנה לה לצאת לחופשה עם הילדים על סמך מה שסיפרה לה בלי לשאול אותי מראש על העניין.

ישבנו כשלוש שעות לקבוע את התאריכים המדויקים לשנים הבאות, לחופשות, לחגים, לימי הולדת וכו' היא היתה בסדר גמור.

סוכם שהיא תהיה חייבת לתת לי לדבר עם הילדים פעם ביום בימים שאיני איתם, היא צריכה לקלח אותם לפני שבת לפני שמביאה לי אותם (חשוב בעיקר כשאני מוזמן לשבתות), לתת להם מספיק בגדים להחלפה כשהם אצלי, שאוכל לשלוח מישהו מהמשפחה לקחת אותם ולא אצטרך לבוא בעצמי, בימי הולדת הם יהיו אצלי ערב שלם, אם אני מאחר קצת והיא עדיין באלעד היא תהיה חייבת למסור לי אותם ואל תוכל להיצמד לדווקנות השעה בצו.

הצו הזה הוא בעל תוקף כמו צו של בית משפט, כך שהוא הופך להיות אופרטיבי כמו צו רגיל עם אפשרות אכיפה של המשטרה, אני מודע לכך שלא הכל ניתן לאכיפה (מקלחות ובגדים למשל) אבל עצם העובדה שזה נכתב בצו בעז"ה אני מקווה שיספיק כדי להרתיע אותה לבצע את המוטל עליה.

נכנסתי ברגשות נכאים וב"ה יצאתי משם ממש מעודד, היא גם העבירה לי העתק של החוזר מנכ"ל של משרד החינוך לפיו בתי הספר מחוייבים לשלוח תעודות ולעדכן את שני ההורים (הפרודים/גרושים) בכל הקורה עם הילדים).

על במה זו אני מרגיש צורך להודות להקב"ה שנותן לי מידי פעם את הסיבות לתקווה ואת הקימות לאחר כל נפילה... הקב"ה תודה !