Rasta Buffalo Soldier Tzlila
...Dont worry about a thing, cause every little thing gonna be all right ... |
| 1/2010
ווירד
הרבה זמן לא כתבתי,
וזר כמה שתשוקות וכמיהות לא ממומשות יכולות להטריד לפעמים, בא לי לצעוק בא לי לצרוח בא לי לנפץ זכוכיות להסתמם ולרבוץ, בא לי לטוס לטייל ולתור למרוד ולהקיף עולמות, אבל מצחיק איך כל זה מתנקז לתוך שתיקה... כשחייבים, אז חייבים... לשלם חשבון חמשל, שכר דירה, פלאפון,יארונה, מים, שכר לימוד, לקום מוקדם כל בוקר, לנצל את היום לקרוע את התחת בעבודה, לשבור את הראש בתרגילים מתמטיים מסוהכים לסיים את היום מוקדם מהרצוי, להתקלח במהירות האור, לחטוף משהו לאכול "על הדרך" כי גם לזה אין מספיק זמן ואיכשהו בתוך כל הטירוף לבכות לחמש דקות על כמה שאני לא יוצלחית ולוזרית אמיתית, ולהירגע ממש מהר כי צריך להמשיך ברוטינה =\
ביום של מגרנה עשיתי פוס ביום היחידי בחצי שנה המטרידה הזו, שגם היא כבר חלק משגרה מאז שחרורי הגדול מצבא הגנה לישראל, שבערך כל יום נראה זהה לקודמו... והמחשבות טורדות ומטרידות... אם אני לא אקום ואאעשה משהו כלום לא יישתנה, אם אני לא אקום ואשבור את כל הכלים כלום לא יעבוד, אבל אני מפחדת לקום, מפחדת לאבד, מפחד ליפול מכל המדרגות שבניתי במו ידיי, שעמלתי קשה על מערכת היחסית המופלאה שיש לי, ששילמתי הרבה כסף ללימודים, שאת הסוף שלהם אני לא מצליחה לראות, אבל אני מפחדת שאני מפסידה הרבה מראות בדרך, אני מפסידה את העולם, מפסידה חוויות שבזמן אחר כבר אולי לא יהיו שם, תמיד זה יהיה ככה? הקפיטליזם העולמי ימשיך לנווט אותי? בא לי ליצור, אבל אין לי זמן, בא לי לנסוע רחוק, וגם לזה אין זמן, בא לי להתפרנס ממה שיש לי ואולי כרגע לא בא לי לקוות שאני אצליח להתפרנס ממה שיהיה לי בעתיד, בא לי הרבה כסף שאני לא מצליחה לייצר....
בא לי לבכות מחוסר הידיעה וחוסר ההחלטיות שתמיד רבצה בתוכי.
| |
| |
בבלוג זה
בכל הבלוגים
