הברזתי מהביצפר
מבול גדול שוטף את הרחוב
זה מדהים כמה בוץ שמונה רגליים קטנטנות יכולות לאגור
אז...
תכף יש שנתיים
שנתיים של יחד וכייף
שנתיים שגרתיות רגילות וקצת מצ'עממות,
אהבה חיבה וכמיהה
כמיהה לעוד דברים
שאולי לא תוכל לתת לי
דברים שאולי רק אני אוכל לתת לעצמי,
רוצה להכין לך משהו אוהב
אבל זה קשה עכשיו יותר מבדרך כלל
עם כל המחשבות שצפות ועולות לי פתאום על פני השטח,
רוצה לעזוב,
רוצה לברוח,
רוצה לחקור
רוצה לבדוק,
לבדוק את עצמי,
לבדוק אותך
לבדוק איך אני מרגישה
לראות איך אני מסתדרת
כשאני לבד.
בלעדיך.
וזה קשה
אני רוצה קצת יותר
ממה שיש ביכלתך לתת לי.
אתה מקסים
אתה נהדר
אתה נלפא
ואתה מתחשב
ואתה אוהב ואכפתי,
אתה נעים הליכות
ויש לך מוסר ערכי גבוה,
אתה הרבה
מהרבה גברים אחרים שיצא לי לפגוש,
למה אני משתוקקת ליותר ממה שאתה מסוגל?
אבל הכמיהה תהרוג אותי,
אם לא אקום ואעמוד על ניסי,
אם לא אעמיד מעל ראשי
בראש ובראשונה את עצמי.
איך לדבר איתך על דברים כאלו לעזאזל?
מהיכן להתחיל לפתוח את פי?
איך מסבירים בכלל את כל תחושותי הכנים?
...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
