סוף שנה

יש ריח אחר באוויר.. ריח של סיום, של "זהו, זו ההזדמנות האחרונה ל.." ריח של מנוחה, של לא צריך לעשות יותר מידי.. כי זהו, הכל נגמר.

מצד שני, יש המון המון דברים לעשות, אין רגע מנוחה.

..לא משנה מה אנשים יגידו, זה ריח טוב.

זו תקופה טובה. הכל נעים. הכל מסתדר!
בבית ספר מקבלים ציונים ומגלים שלא היינו תלמידים גרועים בכלל, להבדיל, יש לנו מגן 100 באנגלית וקיבלנו 95 במתכונת בפסיכולוגיה (בלי שליפים לשם שינוי^^)

מתחילים ללמוד לבחינות, כל רגע שיושבים בלי נוע, יש תחושה של בזבוז, וישר פותחים מחברות ומרגישים פרודוקטיבים. התחושה הזו שאי אפשר להרגיש אבוד כי תמיד יש מה לעשות, מרגיעה קצת.. נותנת תחושה של ביטחון. זה נעים, אני אוהבת את התקופה הזו, זו שדווקא מלחיצה אחרים. אותי זה מרגיע, ואני גם מרגישה רק בתקופה הזו, שיש טעם בכל מה שלמדנו שנה ואולי אפילו שלוש. רק בזמן החרישה לבגרויות אני בעצם מתעמקת ומבינה הכל (קצת בזבוז של תיכון לא?:)) (מצד שני, סוף סוף הצדקה לבחינות הבגרות)..

זהו, יב', סיימנו ללמוד. מגיעים לבית ספר כמו סטודנטים, עם פלאפון, שקית במבה ענקית שתספיק לכולם, ועם הרבה מרץ לעשות חזרות למסיבת סיום. כיף לבוא לבית ספר רק בשביל זהJ

לעבוד בספריה להחזיר ספר שנשכח במדף, להתחיל לאט לרוקן את הלוקר, כל יום קצת. שלא יגמר מהר מידי. לעבוד ליד המורים ולהרגיש שהם רק ניצבים. הם לא שייכים אלינו.. אנחנו רק עוברים ומחייכים אליהם, כבר לא מרגישים מחויבות.

עוד 14 יום אני עוברת לצד של הגדולים; הופכת להיות חוקית; יכולה לקנות אלכוהול לכל הילדים שצחקו עלי שאני מגיעה אליהם לקו של החגורה.

צוחק מי שצוחק אחרון=)

וידוע שאני צוחקת בכל רגע נתוןJ

תקופה טובה, אני אוהבת כל כך תקופות כאלה, כאלה שכשאני כותבת עליהן, נהיה לי נעים בבטן..

לפעמים קשה לי לכתוב כשטוב לי (ברגעים שטוב לי אני לא יכול לכתוב), עכשיו אני מצליחה. אולי זה בגלל שהייתה לי תקופה של שלושה חודשים לחשוב על מה אני רוצה לרשום בפוסט הבא שלי..

(ממש עשיתי את זה רגע לפני קבלת ההודעה "בלוג שלא יעודכן במשך 3 חודשים, ימחק")