הכל או לא כלום

כן כן. אפשר.

או לשכב על המיטה ולקבור את הראש מתחת לאיזו כרית טובה, ולעצום עיניים, ולדמיין שכלום לא היה וכלום לא יהיה,

ולהיות כלום אחד גדול עד שאיכשהו קמים וחיים הלאה.

(דא"ג, לפני כמה דקות מצאתי בגוגל את האתר NOTHING.NET שהוא די משעשע, למי שיש סבלנות לקרוא באגלית ולהתעמק בזוטות).

אפשר להתכווץ ולדעת שהפעם אני חייב לעזוב כבר את העבודה, לצלול לתוך הלא נודע (המממ. זה לא כיפי כמו שהניסוח הזה מרמז).

אפשר להתכווץ ולהגיד בקול רם שאולי הגיע הזמן לסגור את הבלוג הזה, שהוא עשה את שלו, שזה כבר מרגיש מצולק מספיק.

אם אני אגיע לארה"ב כמו שאני רוצה, ויהיה לי שם טוב, אז אולי - אחרי הפסקה ראויה - אני אוכל לפתוח בלוג חדש, שיהיה לי השלישי. (זה השני. את הראשון מחקתי אחרי כשנה וחצי, בסביבות 2004).

אפשר להתכווץ ולהודות שאני עושה טעויות, יום אחרי יום

שאני מפדח את עצמי לדעת 

שאני לבד ואולי עדיף לי לבד ואולי זה לעולם לא ישתנה

ושהאנשים שאני אוהב לאט לאט ייעלמו ואני אשר רק עם עצמי, אבל הפעם באמת.

כמו אנשים, גם בלוגים מתים בכל מיני דרכים, ואף פעם אי אפשר לדעת איזה סוף זה יהיה, מכובד או שפל או צפוי או פתאומי, ומי יחזור מהמתים או יתגלגל למשהו אחר ומי ייזכר ומי יישכח סתם ככה פתאום.

עוד כמה ימים יום הולדת 30 שלי. איזה קטע.

אני חושב שזה הסוף (של הבלוג, של הבלוג), פה ממש.

אני לא מוחק, אבל נראה לי שגם לא כותב יותר בזמן הקרוב. אולי האינטרנט ימחק את הבלוג מעצמו, וזהו.

אולי עדיף ככה, כי כמה זכרונות יכול אדם להשאיר אחריו? עדיף להעלים את הכל, או את הרוב. ככה הטבע עושה, לא?

אז תודה, וסליחה, ואוהב הרבה (גם את מי שהיה נראה לו ההפך).   

דייט. שידוך. טלפון. מפגש.

במבט הראשון אני מאוכזב, היא לא נראית משהו. (לא שאני נראה משהו, אבל תמיד שואפים לטוב). אח"כ ליד השולחן העיניים שלי מתרגלות לפרצוף שלה, מזוויות מסוימות היא נראית נאה.

הדברים הטובים: שנינו אוהבים את אותם הדברים הקטנים, השיחה זרמה נהדר, יכול להיות שיש לה אחלה אופי, היא מנומסת, נראית כמו בנאדם טוב.

הדברים הלא טובים: היא מאד עסוקה ואין לה זמן בכלל, היא מרקע דתי, היא גרה עם ההורים והיא די תפרנית, נראתה לי די חסרת רגישות (ראש כזה ריאלי, יותר מדי ריאלי). לא שידרה שום סקסיות, קצת גמלונית, וממילא אין לי בכלל זמן, רצון, וכסף בשביל כל זה.

1. מה אני עושה כאן?

2. האם יש טעם לחפש תשובה?

3. דברים שאני שונא: את הבלוג, את האינטרנט, את העולם.

4. עוד דברים שאני שונא: את הזמן.

5. עכשיו חודש דצמבר. אני מקווה שהחודש אצליח לצמצם את הוצאותיי ולחסוך מעט מכספי.

6. עוד שעה וחצי אצא לדייט עם הבחורה שאני יוצא איתה. זה יהיה בחוסר חשק. אני מקווה שיהיה לי מספיק אומץ (אומץ?) כדי להגיד לה, בעדינות מקסימלית, שלא נועדנו זה לזו ועדיף שלא, ואם בא לה אז אפשר כמובן ללכת מדי פעם לסרט, שנינו נחמדים וכו', והסרטים טובים וכו', אבל לא יותר. אז למה לא?

7. אני מקווה שאני אצליח, ושהיא לא תיפגע, ושהיא תמלמל איזה 'כן, גם אני חשבתי ככה' או 'כן, גם אני מרגישה אותו דבר', ואז אני לא אצא מניאק צבוע ואני אוכל פשוט לשכוח ממנה (חוץ מהפעם ב.. שנלך באמת לאיזה סרט בתור ידידים).

כי אין לי כסף ואין לי זמן ואין לי לב ואין לי אמונה בכל הדברים האלו, והעתיד נראה כזה שחור, כי שום דבר לא צומח ומשהו חייב להישבר.

8. אני מתבגר.