אז איך אני מצפה שאחרים ידעו?
ממש קשה לי, אני מרגישה נורא לבד.
אני מרגישה גם שאני מחפשת את הבלתי אפשרי, ולא משנה כמה סבבה יהיה לי, תמיד אני ארגיש עוד יותר גרוע. וזה גם כאילו אני שוכחת שפעם זה היה הרבה יותר נורא.. ואי אפשר להשוות בכלל. עכשיו אני שייכת, ויש לי חברות מקסימות [או שלא, הן לא תמיד כ"כ מקסימות...] ואני סתם מחפשת משהו שלא קיים :S
למה קשה לי להיות מרוצה מעצמי? ומהמצב? זה לא שהוא כזה גרוע, אני סתם מרגישה לבד...
אני נורא רוצה שמישהו יבוא אלי, ויתן לי חיבוק, סתם ככה...
הבנאדם האחרון שנתן לי חיבוק סתם, בלי סיבה, הייתה מישהי שלומדת איתי ביולוגיה...
בשבוע הראשון של ספטמבר היה לנו סיור של המגמה ליומיים, ונורא התקרבנו, וביום הראשון היא פשוט נתנה לי חיבוק ענק, בלי סיבה [:
אח"כ ביום השני בדרך חזרה היא עשתה משהו שנורא פגע בי...
ומאז שחזרנו אז הכל חזר להיות נורמלי כמו שהוא היה לפני הסיור, סתם 2 בנות שלומדות ביחד במגמה, אומרות היי וביי ומדברות לפעמים...
אז יש עכשיו שביתה.. אבל אנחנו כל כך נדפקים :/
אני ממש נהנת מהשביתה, החטיבה של אח שלי היא בהסתדרות הימים ככה שכבר שבוע שאני לבד בבית כל היום, ישנה עד מאורח (אתמול ישנתי עד שהטלפון העיר אותי בו וחצי חחח), יוצאת בערבים לפעמים, ועושה בעיקר כלום :]
אבל זה לא טוב, לא כשיש לנו בגרות חורף בספרות עוד חודשיים... ואנחנו במצב כל כך גרוע בחומר בגלל שבשנתיים האחרונות הייתה לנו חרא מורה \:
אז בא לי להמשיך בחופש המפתיע הזה, נורא כיף לי, אבל אני יודעת שזה רק יפגע בי...
ומעצבן אותי שארגון המורים חושב רק על טובת המורים. כאילו נכון, זה ארגון המורים והוא אמור לדאוג לטובת המורים, אבל לארז האדיוט הזה לא אכפת בכלל מהתלמידים שנפגעים מכל זה.. ובמיוחד הי"בניקים...
בשנה שעברה לא היו לנו תגבורים ולא כלום בגלל העיצומים, השנה אין לנו בכלל בית ספר.....
מהנקודת מבט שלו יש לנו את כל החיים להשלים את התעודת בגרות המטומטמת, אבל אני לא מתכוונת לסיים תיכון בלי תעודת בגרות כמו שהייתי רוצה |: וזה רק פוגע בנו... \:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
