אני, עצמי ומה שביניהם...

ובהמשך לפוסט הקודם:

למחרת בערב הלכנו עם דודים מירושלים למנגל בגן-סאקר.

המדשאות היו מפוצצות במשפחות חרדיות [לפי דעתי], שלא שמרו הרבה מקום לטקט [לדעת כולם]...

נתקלנו בתופעות חריגות במיוחד...

בואו נגיד שאנשים שכבר מזמן עברו את הגיל התגלגלו להם על הדשא בחדווה.

אפילו היו כאלה שהעמיסו בדרך לא דרך את הילד הקטן על משאית צעצוע ודחפו אותה תוך השמעת קולות מתלהבים.

ואם לא די בזה, היתה גם אופציה לרכיבה על סוסי פוני. מילא לקרוא לסוס בשם, אבל "ימבמבם"?!?! זה לא נשמע קצת כמו שם של מתקן בלונה פארק??!!

לקראת הסוף, כשכבר חשבנו שראינו ה-כל, קלטנו מישהו מנפנף על המנגל המשפחתי [שלו] בהתלהבות שקשה לתאר...

[אבל אני אנסה בכל זאת-] הוא החזיק בשתי הידיים קרטון או משהו בסגנון, והתחיל להשתחוות - הלוך ושוב, לכיוון המנגל כמובן.

צריך לראות כדי להאמין... אבל באמת...

ביום הרביעי אכלנו ארוחת ערב עד כדי פיצוץ במלון. היינו 3 משפחות בארוחת ערב, מה שגרם למלצרים לתת לנו יחס אישי, ואולי גם את כל מה שהיה במטבח...

אחרי הארוחה יצאנו לכיכר ציון עם הדודים העירוניים. הם תכננו לאכול בחוץ... חבל... כולנו היינו במצב של טרום-התפוצצות וממש לא התחשק לנו להסתכל על אוכל, אז גם הם לא אכלו.

כדי לא לאכזב את הבני-דודים החלטנו לשבת באיזה גלידריה, אלא שבמקום לשבת בכסאות ששייכים לגלידריה-ישבנו במסעדה שהיתה ממול... שמנו לב לזה רק אחרי שסידרנו לנו 4 שולחנות ורבבות כסאות...

לא היה נעים, אז הזמנו שתיה. במאה שקל... והטקט חגג.

כמובן שבהתחלה קיבלנו תפריט, מה שעוד יותר הקשה עלינו: "סלט ירקות על מצע חסה ועלי בייבי". עלי בייבי, ברור....

וזה עוד לא נגמר! לבייבי הזה יש המשך: "פטריות וגבינת צאן על מצע חסה ובייבי אבוקדו".

לא הבנתי, התינוק יצא מכוער אז שמתם אותו בסלט??