אני, עצמי ומה שביניהם...

שנה שלמה.

לפעמים אנחנו לא שמים לכמה מהר עובר הזמן ....

ולחשוב שכל יום, שעה ושניה מאז- נקבעו כבר אז.

מפחיד.

לא יותר מהמחשבה שכל מה שיקרה בכל יום, שעה ושניה מהיום-יקבע היום.

ממש עוד כמה שעות.

ואנחנו? חוגגים. מתלבשים יפה, הולכים לבית הכנסת, מברכים את כולם בברכת "שנה טובה". כאילו שכחנו מה קורה מעלינו בשמים.

צריך פשוט להבין שכל יום הוא מתנה. כל שעה היא אוצר. כל רגע הוא עולם.

ולכולנו יש פה זמן קצוב.

המחשבה הזאת אולי קשה, אבל אין שליטה מוחלטת עליו.

לא אנחנו קבענו את העבר , לא תכננו את ההווה, ובטח שלא נוכל לנבא את העתיד.

הדבר היחיד שנוכל לעשות הוא לעצור. להבין איפה אנחנו עומדים, לסכם מה עשינו עד עכשיו, ולאן ןאיך אנחנו ממשיכים.

יהי רצון שתתחדש עלינו שנה טובה.

נ.ב-סליחה אם פגעתי במשהו , לפעמים אני חושבת שכולנו אחים...