לפני הכל אני רוצה להודיע בהתכנסות מיוחדת זאת שהגעתי להחלטה גורלית שתשנה את חיי לתקופה זאת...החלתי שאני רוצה חבר , מה שבמשך השנה האחרונה ממש אבל ממש לא רציתי ..אני אפילו מוכנה להיות מחוייבת למישהו ולעצור את נזילת הריר שלי כל פעם שעובר איזה בחור גובה ושרמנטי...
אבל כל זה לא קשור לעניין הבאמת חשוב.
ביום שישי לפני שבועיים הייתה לחברה ממש טובה שלי יום הולדת , ואני וחברה נוספת החלטנו לחגוג לה בדרך שאף אחד אחר לא יחגוג לה לעולם...הבאנו אותה לבית של אבא שלי שם אני וחברתי הכנו לה ארוחת מלכים בעצם ארוחת מלכות מה לא היה שם : ספגטי בטונות למרות שהוא היה קר ודביק , טבעות בצל אפויים שניצל תירס והכי חשוב צ'יפס..הדבר שהכי שימח אותי היום זה לראות את הפרצוף שלה שהיא פקחה את העיניים לצלילי קולינו הערב ששרנו לה היום יום הולדת , היא הייתה כל כך שמחה..אני ממש קינאתי בה ..
כבר הרבה זמן אני נמצאת בתחושה של חוסר שקט אני כל יומיים רבה עם אמא שלי על שטויות , אין לי כרגע אף חבר (אני מתכוונת לחבר חבר) שאוהב אותי , והכי קשה לי זה עם הלימודים , אני באמת לא מכירה מישהו שלומד וחורש ומשקיעה בלימודים יותר ממני , הבעיה היא כשאנשים עובדים קשה זה משתלם ואני היחידה שזה ממש לא משתלם ...אני אתן לכם דוגמא : אני למדתי למבחן בהיסטוריה כ"כ הרבה זמן וויתרתי על כ"כ הרבה דברים , פשוט סגרתי את עצמי בבית ולמדתי סיכמתי שיננתי התכוננתי מה לא , ובסופו של דבר קיבלתי רק 76 במבחן אומנם זה לא ציון כזה גרוע אבל אני ציפיתי להרבה יותר עם ההשקעה ששמתי . :(
העניין של הלימודים מאוד מטריד אותי בזמן האחרון יש לי כ"כ הרבה מבחנים ועבודות וש"ב לעשות שאני לא מספיקה לעשות שום דבר , אני כל הזמן צריכה לוותר על משהו כדי שאני אוכל לעשות את הדבר האחר , בנוסף לכך יש לי בגרות במדעי המחשב שבוע אחרי שחופשת פסח מסתיימת ושבוע לני המתכונת וזה מתנג לי עם בומבמלה כי אני בטוחה שאם אני אלך לשם כשאני יודעת שיומיים אחרי שאני חוזרת יש לי מבחן מגן אני לא אצליח להשתחרר ולהנות באמת...אווווףף אני כבר לא יודעת מה לעשות..אני פשוט אובדת עצות , אפילו בפורים אני לא יכולה לעשות משהו מיוחד , אולי אני אוכל ללכת עם חברה שלי למסיבה באחד הקיבוצים השכנים שלנו , אבל גם זה לא בטוח , והכי מעצבן יש לנו כ"כ הרבה דברים לעשות ובמקום שיתנו לנו את החופש לנוח הדבר היחידי שאנחנו עושים זה ללמוד והשלמות ותיגבורים...שלא נדבר שחוץ מללמוד למדעי המחשב אני צריכה ללמוד את החומר של סדרות לבד לגמרי כי אשמתי באמת שאני הייתי חולה בבגרות במתמטיקה ולא הצלחתי כ"כ טוב...והמורה שלי למתמטיקה אומר שזה "אשמתי" ושאני צריכה ללמוד לבד..
אני יודעת שזה פוסט דיי עצוב ואפילו מדכא...אבל זה מה שעובר עלי עכשיו..
אבל עם כל החרא הזה אני לא אשכח את המבט של חברה שלי כהיא פקחה את העניים לצלילי קולינו הערב ששרנו לה היום יום הולדת , היא הייתה כל כך שמחה.
שיהיה לכם בוקר / לילה טוב!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
