הסתיים אצלי פרק חשוב מאוד בחיים שלי ואני לא יודעת מאיפה להתחיל ומה לעשות אחרי זמן כה רב של הרגל של יותר מידי אותו דבר, שבמקצת הציק לי. זו הרגשה מפחידה ומוזרה שלי אין הסבר לזה כי אני זו שהחלטתי לסיים את זה.

ההרגשה שאולי עשיתי טעות לא עוזבת אותי אבל בכל זאת אני לא רוצה לחזור לאחור יותר אני מצוכנה להמשיך הלאה, או שאני רק חושבת כך ואני לא באמת מוכנה.

הפרפרים בבטן שלא עוזבים אותי הלילות שאני לא יכולה להרדם כל זה אולי בגלל שעשיתי טעות או שהחוסר וודאות של מה שיהיה בהמשך?

תשע חודשים זה זמן ארוך מספיק בכדי להתרגל. בזמן הזה אני ידעתי מה שהולך לקרות איתי , מה שאני מתכוונת לעשות. ועכשיו , עכשיו אני לא יודעת כלום.

אני נזכרת מה הייתי עושה פעם איך הייתי פעם אבל לא את ההרגשה \ שהיתה לי בתקופה אז.

אני איבדתי אנשים שהיו מאוד קרובים אלי ואני מאוד הייתי רוצה להחזיר אותם אך כנראה שזה לא יקרה.

היעד היחיד שיש לי ברגע זה הוא לילמוד שאני מקווה שהיעד הזה לא ישכח אצלי כמו שזה קרה די הרבה.

 אני מתגעגעת לדי הרבה דברים שאני פשוט יודעת שהם לא יחזרו וזה די חרא.

אני ברגע זה מתפרקת בכוונה להוציא הכול ובכוונה להרגיש יותר טוב אבל עד עכשיו זה לא עוזר.

אני מזמן לא צחקתי ככה שיצאו לי דמעות ויכאב לי הבטן, כמה שאני שנאתי את זה... כבר הרבה זמן שלא הייתה לי הרגשה של התרגשות גדולה בגלל משהו, כבר הרבה זמן שאני לא חולמת .