אז באזור הטירונים, להן אזור א', מצאתי איזה פצמ"ר פסול. כמובן שהייתי חייב להיסחב איתו עד לתומר מול העיניים של כל הטירונים (מה אני מתלהב? הם עוד ירו את זה). עברנו גם קצת על קצת 40 מ"מ ועוד איזה כמה כדורי צלפים ופה בערך סיימנו את העבודה. אה, ובמפתיע, הציעו לנו לאכול ארטיקים.

נפרדנו קלות ונסענו לעבוד באזור ב'. למרות שהיו 3 דלתות היה מדובר בבונקר אחד נרחב. שוב עברנו קצת על תחמושת צלפים ועל נפצים חשמליים וסיימנו במהרה.

אוכל: כיאה לבקעה, אין לוגיסטיקה. קודם כל שעשו לנו בעיות בכניסה עד שקיבלנו אישור כניסה. לגלילות היה יותר קל. ו... לא היו צלחות. כולם ניסו להשיג צלחות, בסוף שני הצליחה לעשוק מבנאדם שסחב כמה צלחות חד פעמיות. אכלנו תפוחי אדמה, אורז ובקר. באמצע עמד שולחן עם שמשיה כמו איזה בופה, שמתחתיו היו כולה כמה פרוסות לחם. ניצול נהדר של מקום. אה, ואכלנו ארטיקים. על חשבון הבית.

ואז הגענו לאזור ג'. עוד בונקר גדול ונטול עבודה. אני וכרמית קצת עברנו בצד על רימוני עשן, כשכולם עברו על השאר ואז הגיעו לערימה של זעירה למיון, שהייתה פאקינג מושחרת. כאילו התמלאנו בשחור, חוץ משני. שפשוט מזגה לכולנו שתיה.

סיימנו גם שם, דיברנו עם סיימון, קיבלנו עוד ארטיקים, וניסינו (במיוחד רן) להוציא ממנו כל מיני מדים חדשים מהאפסנאות. ובכן, קיבלנו הבטחה שכן. תומר היה זקוק נואשות לדלק, וכנראה שמארטיקים לא ניתן להכין אותו, אז תודרכנו להגיע לנח"ל החרדי כדי לתדלק שם. בגלל שני וכרמית, והיותן בחורות, הן נאלצו להישאר בחוץ. נשארתי ביחד איתן בזמן שדיסקסנו עם הש.ג. ונראינו אפילו יותר מיואשים ממנו.

אחרי 10 דק' יצאנו משם, כשתומר ממהר להוריד את כולנו ברכבת של ראש העין. כרמית הייתה מוכנה להקרבה הזאת בשביל תומר שהיה לחוץ בית. ואני הגעתי, כמובן, הכי מוקדם.

["מי תמיד עומד בראש? מחלקה מספר 3! ומי בוחן לנו תחמושת? חוליית הבה"ט הטינופת!"]

יום רביעי – 6.8 – בא"ח 900

צוות: תומר, שני וכרמית (מישהו חסר)

ואתם לא מצפים שהמיקום או החיל ישתנה, נכון?

קצת שיגעון במשרד. כרמית עולה על מדי ב' – תומר מודיע לה שהיא כנראה לא תצא כי בוריס בא איתנו ואת סיימון נצטרך לקחת איתנו בחזרה – היא עולה על א' שוב (משום מה) – תומר מודיע לה שבוריס לא מגיע, וזה בסדר, היא יכולה לבוא – כרמית עולה שוב על מדי ב'. זה כמו תיזוזים של 7 דקות.

יצאנו לדרך, ידענו שלא תהיה יותר מדי עבודה, אבל זה הפך להיות יום נורא מיותר ומוזר. עצרנו בכביש 6 להתרעננות ולקנות דברים, בינתיים מאיר התחיל לספר לתומר איך הוא שיגע נציגי מכירות בטלפון. המשכנו בנסיעה. תומר סינן מישהו בטלפון, שזה דבר שלא ציפיתי ממנו בכלל בכלל. קיבל עוד שיחה ממישהי שביקשה ממנו לבוא לאסוף רימונים מירושלים, ועוד שיחה ממישהי שאמרה שהם מצאו פתאום מוקש בבית נבלה, אף אחד לא יודע מה זה, אבל כנראה שזה לאימונים כי זה בצבע תכלת (יופי).

ואז הגענו ל... אוגדה 162, "עוצבת הפלדה" (אני מדמיין פה מוזיקה ואיזה תנועת ידיים מתלהבת כאילו הם זועקים "כח הצבים!"). יאפ, נירה, הבוחנת האוגדתית, מעשנת כבדה, 25 שנה בצה"ל, ובאוגדה, רקדנית וזמרת לשירי מזרחית, וידידה ותיקה של תומר רצתה שנקפוץ אליה לבסיס כי ידעה שנהיה באזור ואין לנו באמת עבודה לעשות בבקעות, סתם באנו לקחת מהם תחמושת שפסלנו. אז התיישבנו במשרדה. היא הייתה שבוזה, דיברה על פרישה אם לא תקבל מסלול אחר. אמרה שמסנג'רים אותה לדברים לא קשורים, כמו להכין מורשת קרב. ככה ייבשה אותנו לא מעט זמן במשרד שלה. ואז היא הסבירה למה באמת הגענו אליה – מישהו כנראה שמע שיהיה מבצע החזרת ציוד, והוא ראה שהיא נגדת, אז הוא זרק ליד הבית שלה שק עם הרבה מדים.. ותחמושת. יאפ, היו איזה 16 רימוני עשן וכמה זיקוקים. ארזנו את עצמנו, וברחנו משם.

הגענו לבא"ח, לא הייתה להם מלגזה, ולכן ארבעתנו נאלצנו להרים את המשטח (שהיה קשור עם באנד) בעצמנו. זה היה מקרה "המלגזה האנושית", ובהצלחה ודי הרבה מאמץ הצלחנו להרים אותו לרכב. לא לפני שדרכתי לכרמית על הרגל בזמן שצעדנו,

"אאוץ'!"

"מזל ששמת נעליים"

"לא שמתי!"

ואז הסתכלתי מטה וראיתי אותה עם הסנדלים עדיין.  Priceless.

אוכל: זאת הייתה הפסקה ארוכה יותר מבדרך-כלל. אז הלכנו לאכול, סיימון כבר הביא לנו כלים חד פעמיים כדי שלא נצטרך לסבול יותר מדי. האוכל היה – שימו לב – תפוחי אדמה, אורז וגולש (אותה גברת בשינוי אדרת). בחוץ המתין לנו כלב עם פרעושים, אבל יותר מזה אנחנו המתנו כמו כלבים עם פרעושים עד שסיימון חזר אלינו. ישבנו בשמש, ישבנו בצל, התייבשנו. אני ניהלתי שיחות טלפוניות, ובינתיים התחמקנו מדבורים שהתעופפו באזור. ואז נכנענו והלכנו לרכב, שם ישבנו ואפילו נרדמנו קצת.

הם הגיעו. נסענו לבסיס צמוד, הבא"ח עצמו. אני וכרמית יצאנו במסע לחפש מים אחרי שראינו קולר שלא עובד וקולר עם מים בצבע לבן. סיימון שלח אותנו למטבח, אמר שיארגנו לנו גם ארטיקים (שוב?!). ישבנו וחיכינו באוטו שסיימון יחזור. סיימון אמר שנחכה. ת'אמת, שהוא באמת מלך. הוא חזר עם ערימה של מדים וגם נעליים קלות שתומר אירגן לבת של מישהו מהבסיס. מדי ב' חדשים לחלוטין, תוצרת 2008. שני לקחה זוג, כרמית לקחה זוג, רן לקח 2 זוגות, ואני... אמרתי שנרחם עליהם וכמו טמבל לקחתי רק מכנסיים.

[הנוף המקסים שנשקף מאוגדה 162]