החיים הם כמו סוכריה, קל לקחת אותם מתינוק.

יום ראשון – 10.8 – מפח"ט צנחנים

צוות: אסף, רן וכרמית

חיל: תנו ניחוש.

מיקום: בית ליד, ליד הבית.

עוד בוקר רגיל. ואם הרס"ר לא יתן לנו עבודות בבוקר, זה יהיה בוריס. השלבים הראשונים בשיפצור המשרדים, על מנת לחבר מבנה חדש יוצא לדרך. הוא העסיק אותי, את רן ואסף, בהעברת לבנים ופירוק הגינה המקסימה שהייתה לנו. וגם להוציא כל מיני אבנים (ואחר כך נעזר בי כדי לסדר אותם בשורה, זה היה נראה לו נורא מגניב).

יש לי טראומות מבית ליד: היחידה הראשונה אליה יצאתי (באמת!) ועבדתי בה עם שי ופאדי, וגם היחידה האחרונה אליה יצאתי לעבוד עם שי ופאדי. וכל זה כשהבונקרים מפוצצים בתחמושת ומזכירים גרסה מוקטנת של הבסיס שלנו.

הפעם, דווקא היה לי חשק לצאת לשם. ג'ני "תהיה רגוע" העפולאי, ומוריה שגרה-על-גבול-לבנון, שניהם היו איתי בקורס, ושניהם משרתים שם. הזהרתי אותם ב-SMS  שחוליית הבה"ט מגיעים ויצאנו לדרך.

מצויידים בלי שום מפקד, אלא רק רן שחש אחד בגלל הפז"מ, יצאנו לדרכנו. איחוד קורסי מרגש – אני, רן, כרמית, ג'ני ומוריה. ואשורי – הבוחן החטיבתי, הבולדוג הרצחני, ומנפץ החלומות. הוא, בשיא הרצינות, שרף לג'ני ומוריה את האופציה לצאת לקצונה, ואפילו כתב על מוריה שהיא "בחורה לא אמינה".

התחלנו לעבוד בבונקר הפירוטכני. מלא רימוני עשן, חלקם אפילו להשמדה, ועוד איזה רימוני תאורה קטנים, שזאת הפעם הראשונה שנתקלתי בהם. אשורי סילק אותנו לאוכל ואמר שימשיך לבדו, אז לא התנגדנו.

אוכל: נסענו לשם בנאגלות, היינו צריכים לאסוף עוד 2 איתנו, קורה. חדר האוכל היה שומם. זה די ברור, לאור העובדה שזה היה 9 באב. נראה לי? או משהו דכאוני אחר, שהדת אוסרת לאכול בשר באותו היום. אז היה אורז, שקשוקה, ותפוחי אדמה.

חזרנו לעבוד, ידענו שהיום רק התחיל. אשורי, אשריך, סידרת הכל במשטחים. הוא רק רצה שנכין מדבקות ונשים פלומבות, והכל יהיה תקין. אחר-כך הלכתי לעבוד על פרוייקט נרות העשן, סידור, שיפצור עם דבק חבלה ושליחה לתחמושת פסולה [צחוק מרושע]. הצחוק הזה מיד הפך לצחוק מבוכה, כשאשורי צעק "מי כתב על המדבקה שזה עשן אפור? אין סיכוי שהסדרה הזאת תהיה לעשן אפור!". אני דממתי.

ניגשנו להתפוצץ קצת עם הנפיצה. רק עברנו על כמה אצבעות חבלה (של קינדר) ועל רימוני 40 מ"מ, ואז ניגשתי עם רן לחלק שהיה נראה כמו החלק הכי מעניין – מכולת הגיל. לא, לא מדובר בבית אבות במתחם בונקרים שיזמו נכדים שהעדיפו שמרעומי זמן יעשו את שלהם, מאשר הזמן עצמו. מדובר בטילי "גיל", ההמצאה הישראלית (עובדה שלמכסה שלהם קוראים קוטג') הקטלנית ביותר אחרי להקת פינג פונג. זה דווקא לא היה כזה מרתק, הכל ארוז פיקס, וכל מה שעשיתי היה לאמת עם רן את קיומן של הסדרות הכתובות בדף. הידד.

נפרדנו לשלום, ויצאנו לדרך.

חזרה: כי כשאין אף מפקד, אין מי שיגיד לי מה לעשות. במקום לחזור דרך כביש 6, חזרנו דרך כביש 4. אני וכרמית עצרנו בתחנת דלק בדרך, ונכנסו לשירותים המתפרקים כדי להחליף למדי א'. הרגשתי רע כשבנאדם נכנס ולא טרחתי לעדכן אותו שהשירותים מקולקלים, למרות שהמתדלק במקום הודיע לי. Heck. ואז, במן פרוטקציה, הורידו אותי בכפר-סבא. בצומת, ליתר דיוק, ממש מול המשטרה.

ולחדשות

בכיר חמאס מאיים: נקפיא המשא ומתן על שליט (מטאורולוגים בתגובה: בהצלחה עם זה)

הקטל בכביש: "יש לחנך לתרבות נהיגה הולמת" (כן, בהצלחה עם זה)

פתח תקווה: פועל נפל מגג מבנה להריסה ונהרג (כמו כל דבר שקשור להפועל פתח תקווה, רק נפילות)

שלחה SMS לבעלה לשעבר: בן זוגי מכה אותי (הבעל אמר שרק אם יקבל מספיק קולות הוא ידיח את בן הזוג)

ארה"ב: אם שהתחזתה לבתה טוענת לאי שפיות (אי שפיות של מי שהאמין לזה?)

שינתה את הסטטוס בפייסבוק, ונרצחה על ידי בעלה (Wife is being murdered. סתם, זה פשוט נוראי.)

הפוסטייפ 18/10/08

והפעם, שירים אקראיים. קצת רגועים, ועם זאת זועקים. אה, וכולם בנים לשם שינוי.

Stellastarr - Lost In Time

גם השיר הראשון באלבום החביב של הלהקה, Harmonies for the Haunted. הלהקה הניו-יורקרית הכי בריטית בסביבה. הם נשמעים כמו האדיטורס, או אינטרפול (או ג'וי דיוויז'ן, אם כבר השוואות). השאר מתחיל בפסנתר חביב, עובר לגיטרה צפצפנית ומסחררת, וממשיך בקצב החביב והקסום שלו. משהו באווירה של השיר עושה לי את זה, אולי הקול של הסולן ברגע שהוא צועק I miss you tonight, ומצרף קולות רקע. קשה לא ללכת לאיבוד בשיר ההו-כה-בריטי הזה.

צינור [קליפ בבימוי ביתי]

Jose Gonzalez - Heartbeats

אם עוד לא שמעתם את השיר הזה, תשמעו אותו מיידית. למרות שחבל שתתאהבו, כי פספסתם (גם אני) את ההופעה שלו מלפני שבוע כאן בארצנו הקטנטונת. אולי זאת הסיבה שאני מפרסם אותו. השיר לקוח מאלבום Veneer, משנת 2003, והוא משמש בתור גרסת כיסוי כל-כך שונה וכל-כך מדהימה לשיר המקורי של The Knife, שהוא בכלל אלקטרוני, מקפיץ, ומוזר. זוהי גרסה אקוסטית, רק חוזה והגיטרה ואווירה רגועה ומעורערת. 2 דקות ו-40 שניות מושלמות.

צינור [פרסומת לסוני ברוויה, ואחת הפרסומות הכי מדהימות EVER]

צינור [הגרסה המקורית, של The Knife]

My Morning Jacket - Librarian

לייברי או לייבררי? מה זה משנה, מיי מורנינג ג'קט (או ג'קאוף למוזיקה המעולה שהם עושים), שחזרו עם אלבום חדש בשם Evil Urges, ממשיכים לעשות את מה שהם יודעים הכי טוב - מוזיקה. אבל במקום הפולק/קאנטרי האלטרנטיבי והקצבי שלהם, הם הלכו על שיר רגוע... ורגע, המילה הזאת שוב, קסום. שיר אהבה לספרנית, הבחורה שכנראה מעולם לא ציפיתם להתאהב בה. אבל בשיר הזה כנראה שלא תהיה בעיה. הגיטרה השקטה, התיפוף הפשטני וכלי המיתר. אה, והקול של ג'ים ג'יימס.

Simple little beauty - heaven in your breath

the simplest of pleasures - the world at it's best

צינור

ואני אסיים פה, בתקווה שאולי הפעם אנשים יקשיבו.

רב"ט (רציני, בלי טעויות) ח"ן (חמוד? נה) פל"ר (פיצוחי לשון רטוריים)

Normal 0