החיים הם כמו סוכריה, קל לקחת אותם מתינוק.

[היה גם סרט כזה!]

וול, השבוע ניגשתי לטירונות השניה בחיי שנמשכה ארבעה ימים. ארבעה ימים זה רבע מהטירונות שהייתה לי בצבא, שתבינו עד כמה המצב עגום.

למי שעקב פה, ולמי שלא עקב פה, הרשו לי לבשר לכם שאני מתחיל לעבוד כמלווה טיולים, לעשות קצת כסף, עם דגש על קצת, ולהתפלל שאף ילד לא יפול מצוק. הכשרה למלווי טיולים כרוכה בארבעה ימים שמתוכם יומיים של חפירות ויומיים של מטווחים עם קמצוץ קרב מגע. זה היה אמור להוות מן פיצוי על הטירונות שלי, לפני 3 שנים וחודש בודד, שבה אפילו לא הזכירו את צירוף המילים "קרב מגע".

איפה נערך הקורס? במטווחי "דני היי", בגבול בין קיסריה לחדרה, ממש מול הארובות וליד הים, מקום שהוא לא חור אבל אוטובוסים לא באמת שוקלים לעבור בו. לכן, נאלצתי להיעזר בדימה. או, טוב ששאלתם מי זה דימה. ביום שישי שעבר עברתי קורס מגישי עזרה ראשונה, עם מדריכה חמודה למדי, והיינו קבוצה של חמישה אנשים. שניים מהם כבר עברו את הקורס בדני היי, אחד נכשל בו, ואחד היה דימה, שנשלח יחד איתי לעבור אותו. הוא נתייתני, אז נאלצנו לתאם את הנסיעות שלנו יחד. נקודת המפגש הייתה התחנה המרכזית של חדרה ומשם נאלצנו לשלם מכספנו על מונית.

ובכן, ביום ראשון התכנסנו באיזה אמפי קטן שמוקם ליד כלובי תוכים ותרנגולים, ואפילו היו שם כאלו מרשימים. זה עורר את החשד שלי אם הם שימשו כמטרות או כארוחות צהריים. מסתבר שאנחנו קבוצה של עשרים איש, הרבה מבוגרים, ואישה מבוגרת אחת. רק אחר כך הפנמתי שאנחנו קורס מעורב של מלווי טיולים (8 במספר) ומאבטחי מוסדות חינוך (כל השאר). אחרי שוידאו את השמות שלנו הכניסו אותנו לכיתת לימוד ושם המדריך שחר הסביר לנו כל היום על מהות העבודה שלנו. עשה ואל תעשה, והוציאו אותנו להפסקות מיותרות וארוכות. בדיוק כמו בצבא. ביום השני הייתה לנו שיחה מיותרת למדי עם פסיכולוג ארגוני, איזה מקצוע מחורטט, שנתן לנו הרצאה ארוכה, מעניינת, אבל לא הכרחית לעבודה שלנו על אופי של בני אדם, על תקשורת. ואז הגיע עורך דין והסביר לנו מה מותר לנו, ומה אסור לנו, לפי החוק, ואיך על כל טעות קטנה מזיינים אותנו. "רגע, אם פורץ נכנס לי לבית וכלב שמירה תוקף אותו, הוא יכול לתבוע אותי?" "כן".

בשלישי התחיל האקשן. הבטיחו לנו מטווחי לילה, שלא יצאו לפועל, אבל בכל זאת נשארנו עד מאוחר. התחלנו במטווחי יום עם הקרבין, הנשק שחיסל אלפי נאצים במלחמת העולם השניה. מעניין מה עבר הכלי שאני אחזתי בו. המדריך שלנו היה בקבע בלוט"ר, ולכן ברור שהוא ישים עין על כל טעות של ג'ובניק 02 כמוני שטווח אולי 6 פעמים בכל השירות שלו. חוסר הקואודרניציה שלי הדהים, ואיך הוא נאלץ כל רגע להעיר לי "תקן את העמידה שלך", "אל תחליף ידיים!" ו"תצמיד את הנשק, איך אתה מצפה לפגוע ככה". יחד עם תפעול מעצורים (שקרו כל שניה) וכריעה, עם מגני ברכיים (תודה להם!) וככה ירינו משהו כמו 50 כדורים למטרות, ממרחק של 10 מטר. יצאתי לא מרוצה, וחוץ מזה שהנשק שלי ספציפית היה לא תקין והיה חסר לו חלק, וגם היה קשה לפרק אותו. הכל היה בעייתי. זה כבר פתיחה ברגל שמאל. אה, רגל שמאל, זה מה שהייתי צריך בשביל היציבה הנכונה!!!

אחר כך עשינו קרב מגע, קצרצר ומיותר. ובכן, מיותר למי שבקיא, אני לא הלכתי מכות בחיי, אז הכל פה חידש לי. למרות שאני בשאיפה לתת בעיטה לביצים. לא גברי מצידי, אבל נראה אותו קורא לי "נשי" אחרת שהאשכים שלו יפסיקו לתפקד. בסוף ההדרכה המדריך ביקש שכל אחד יתן ציון לעצמו. זרמתי עם 67.

והנה הגיע לו יום רביעי. ישר שלחו את כולנו למטווחים, בלי לומר שלום, ולי הביאו נשק תקין לשם שינוי. כמה אימוני יבשים עם המדריך מאתמול ועברנו לירי של 20 כדורים. הגיע תורי, הירי עבר כמעט ללא מעצורים (שזה נדיר בנשק המאובק הזה) ועברו לזוג הבא שירה. שניה לפני שהם פלטו כדור המדריך ענה לטלפון, והודיע להפסיק את הירי. "היה טיול פה בקיסריה ואמא נפגעה בראשה מכדור שנורה מהמטווח". אנחנו כזה "מה??". בכל אופן, לא, זה לא הייתי אני למרות שזה אירע מעט אחרי שיריתי, היינו בצד השני. הירי נפסק, הירי לילה לא התקיים, והמשכנו להתאמן רק ביבשים כל היום. קצת תרגלנו מחסות ושטויות כאלו ותפעול סיטואציות, ארזנו הכל ובסביבות 17:00 ניגשנו לקבל את תעודות ההכשרה שלנו. המתנו, המתנו, ולבסוף המדריך קרא לי הצידה "מצטער, חן, אבל לא עברת את הקורס". ובכן, כדי להיכשל בקורס הזה צריך כישרון לכישלון. And I've got plenty.

"מה? אבל כן היה שיפור ביום השני של המטווחים"

"כן, היה שיפור חד אבל זה לא עוד מספיק, זה רק מוכיח שאתה צריך עוד תרגול"

קיצר, לא אמרתי ביי לדני היי. אמרתי ביי לחיים היפים שכה ציפיתי להם. אמרתי ביי לציפיות. מאסתי. נמאס לי להיות נטול כישרון בכל דבר. באמת. אפילו הכתיבה שלי לא כזאת חכמה, עמוקה או מצחיקה. אני לא משכיל מדי, אין לי גאונות או זיכרון מטורף, ואני עם שתי ידיים ורגליים שמאליות, וכל דבר שאני עושה מועד לכישלון, אם אני לא מועד לרצפה קודם. אפילו הזקן שלי לא גדל כמו שצריך. ובאמת, אחרי שיחות אמרו לי לבוא להשלים עוד שעתיים של ירי כדי שאני אעבור, אבל לאור התקרית שהייתה שם הירי נפסק. ג'יזס. תודה, מרפי.

אז במקום לבלות את סוף השבוע עם טיול של הצופים באיזור ירושלים ולהרוויח את ה-500 ש"ח שלי, אני עדיין בבית, מתייבש ונטול עבודה עד שאשלים את השעות האלו. איימ א לוזר בייבי, סו ווי דונט יו קיל מי.

א.ו.ר.ב (אוחז רובה בלאי)

ח.ן (חסר נשק)

פ.ל.ר (פליטה לשמיים? רע)

[שומע: Low - Murderer] עדיין לא.