החיים הם כמו סוכריה, קל לקחת אותם מתינוק.

זהו, אין יותר סרטים בכותרות, רק בארוחת הבוקר שלי. התחלתי לעבוד ליידיס אנד ג'נטלמן, ואת העדכונים תקבלו כמיטב המסורת שהחלה בזמן שירותי הצבאי ונקטעה עקב עצלנות יתר וננטשה כמו מקרי אונס - מחוסר עניין לציבור. מקווה שהפעם הנושא ידבר לכולם. בכל זאת, מדובר בסיפור מהחיים האמיתיים. זה רק לא ילדים, מורים, אוטובוסים ומדריכים. זה לא רק מפלים או הכותל המערבי. זה לא רק נשק שמשפשף לי את המותן וגורם לי לזעוק מכאבים. זהו סיפור על מערכת היחסים הנרקמת ביני לבין תלמידות כיתה ז'. סתם, ביני לבין העבודה, לבין התלמידים המציקים, וביני לשאר המאבטחים, שממה שראיתי השבוע, הם אחלה אנשים. אז תכירו את החיים החדשים שלי.

15.11 – סיור לשמורת נחל פולג
בית ספר: רימלט, נתניה
כיתה: ד'
צוות: אריה

יום שני הזה הוא היום שבו התחלתי לחיות. סוף סוף אתחיל למצוא עיסוקים. סוף סוף אתחיל להרוויח כסף. סוף סוף אשתכר ואלך להשתכר בלי להיכנס למינוסים. זה היה יום מטורף למדי, שנפתח בטיול הקטן הזה, על תקן מע"ר (מגיש עזרה ראשונה) מכיוון שעוד לא הייתי מצוייד ברשיון נשק, או בנשק.
ב-7:45 הייתי אמור למקם בביה"ס את כפות רגליי, העטופות בנעלי ספורט, מעליהן מתנוסס בגאווה מכנס דגמ"ח ששימש אותי ליציאות כתחליף הולם (ובצבע בז') לג'ינס, קצה המכנס הוסתר מעט בעזרת טי שירט שחורה ועליה מתנוסס סמל החברה, ומאחורה מצויין בגסות "אבטחה". האם אני אממש את ההבטחה הזאת?
אבי זרק אותי מרכבו, והמשיך הלאה כבר בשעה 7:00. הגעתי לרחוב צדדי, בית הספר מימיני, והכניסה לא נראית בעין. המשכתי הלאה, נעזרתי בשני עוברי אורח והבחנתי ב"קניון פולג", שהיה נראה יותר כמו מרכז עם חנות אחת. מכיוון שהיה לי עודף זמן, החלטתי להטיל את מימיי בקניון. המאבטח בכניסה כיוון אותי לעבר הדלת ואמר לי לעלות "חצי קומה". הגעתי, נכנסתי, יצאתי, וטעיתי. ביקרתי בשירותי בנות. זאת תקלה ליצור שירותים יוניסקס, כשהציור על הדלת יכול להתפרש לשני כיוונים.
חזרתי לבית הספר. הבחנתי בכניסה שלו ביציאה מהקניון. אחד הילדים שאל אותי אם אני יוצא לטיול. מישן אקומפלישד – אני נראה כמו מאבטח אפילו כשאני ללא נשק. "אתה יוצא לטיול?" "לא, אח שלי יוצא". ובכן, נכשלתי בנסיונות לחלץ מידע. אחת המורות הגיעה, נעזרתי בה, והיא הובילה אותי ישירות לחדר המורים. הרגשתי מובך. בודד למדי. מיקמתי את עצמי במרפסת והבטתי במבט כמה לעבר השער, בציפייה למצוא את המאבטח הנוסף מצטרף אליי. זה לא קרה. כבר חשבתי שאני לבד. שתי מדריכות הגיעו. האורות המהבהבים בראשי החלו להאיר בכחול. מצאתי יתרון ראשון בעבודה הזאת. מלבד להכיר את הארץ, אני אוכל להכיר את הבחורות שמכירות את הארץ. סקס במעיינות נסתרים זאת לא מילה גסה. כשהראש שלי הפסיק להפליג למחוזות אסורים וחזרתי לקרקע המוצקה של חדר המורים פיתחתי איתן שיחה קלה. אחראי הטיול קטע אותי לרגע ושאל אותי "איפה המאבטח השני?", התגובה המקצועית שלי הייתה "יש מאבטח שני?". ובכן, המשכנו להמתין. המדריכות כבר נכנסו לכיתות והחלו להדריך את התלמידים לקראת הטיול ומצאתי את עצמי מסתובב ללא פואנטה במסדרונות. נכנסתי לכיתה ו'2, שם לימד האחראי, ותהיתי מה עם המאבטח השני. הוא ביקש ממני להתקשר לרחל/סיון (מהחברה, הן אחראיות על זה). הוא עשה זאת בעצמו. הכיתות כבר החלו לצעוד לעבר היציאה, אחרי לא מעט רעש במסדרונות ומדריכה אחת שמשתיקה אותן. הלכתי מאחורי כל התלמידים לעבר היציאה, שלא הייתה הכניסה אלא שער אחר, ובדיוק בשער הזה צץ לו המאבטח השני, שנחת בצד השני של בית הספר כמו שלי קרה. הוא המתין שיפתחו את השער וכולם יצאו, והתחלנו לצעוד מאחורי כולם.
הוא הציג את עצמו, "אריה", טען. התחלנו לפתח שיחה עמוקה בזמן שדאגנו שאף תלמיד לא ישאר מאחור כשצעדנו לעבר שמורת הטבע, לעבר החוף. השמש התחילה לצאת ולגלות את אותותיה בדמות גב מיוזע למדי. אריה, הוא בן 26, מתגורר בזכרון יעקב, שגרם לי להבין את פשר האיחור שלו ונכון לאותו רגע וטיול בודד שנינו היינו רק מע"רים, נטולי נשק. רק שהוא כבר הצליח לסחוט מהם 6 טיולים כאלו, כי המשטרה מסרבת לאשר לו לעבור קורס נשק. סיפרתי לו שהייתי ג'ובניק בצבא, הוא היה נראה מרוצה, ואמר שהוא מנצח אותי. הוא היה ספר צבאי, ללא ציוד מספרה, שיצא חמש-תשע. ילדים, עכשיו אתם יודעים מי שומר עליכם.
עד שהגענו ליעד, בנות החליטו שאנו מספיק גברים על מנת שנסחוב את התיק שלהן. כשסירבנו הן הפנו לעברנו מבט זועף ואמרו שאנו לא גברים. הפצרנו בהן להתקדם הלאה. לאחת מהן יצאה הרגל מהנעל וחששתי שתמעד על פניה. היא סידרה את זה והמשיכה הלאה. הגענו לאתר, עם כמה שיחים ונוף לים. כל כיתה התפצלה עם המדריכה שלה, ואנו ישבנו במרחק שבו לא נשמע זיבולי שכל על גדר מתכתית. הוא התחיל לזבל את השכל בעצמו ושכנע אותי כמה טוב בהונגריה ואיך הוא הולך לתת מכה באירופה. הכיף שלנו נקטע כשהמדריכה קראה לאחד מאיתנו. הוא הלך לעבר הקבוצה, וחזר לאחר שתי דקות. "היא דיממה מהאף", הוא אמר בפשטות, ואמר שהוא תיחקר אותה וזה קורה לה כל הזמן, והיא יודעת להתמודד עם המצב. חיכינו שכל הכיתות ילכו ליעד הבא שלהן, והתקדמנו איתם לשביל שהיה בין השיחים. השגחנו על כיתה אחת, וילדה אחת החלה לשיר שם בלי סיבה נראית לעין. אבל, שוב, לא באמת היינו קשובים להרצאות. ב-10:15 שתי הכיתות האחרות חזרו והתקדמו לעבר בית הספר. הטיול בוטל, היה חם מדי. אחד האבות המלווים החליט לקטוף פרחים על מנת "ללמד" את הילדה שלו. המדריכה, המבוגרת יותר, קלטה אותו והתחילה לצרוח עליו שזאת שמורת טבע ואסור לקטוף פרחים. מקווה שהיא לא ציפתה שאירה בו. הוא התחיל ללכת עם טעם רע, ואנו מאחוריו. הלכנו עוד עשרים דקות חזרה לשערי בית הספר, חיכינו למורה שתאשר לנו ללכת, ועפנו משם. הלכתי לקניון שוב, כי הייתי צריך להמתין לאבא שלי אז העדפתי לעשות זאת במקום ממוזג. ביציאה משם המאבטח תפס אותי לשיחה ושאל אותי באיזו חברה אני עובד, ואיך המשכורת שם. נחמד שפתאום מדברים איתי קולגות, פחות או יותר. אבא הגיע, והקפיץ אותי עד למטווחי דני היי להשלמת ירי. זה, זה כבר סיפור אחר.

בכל אופן, המסע שלי באותו היום לא נגמר כאן. אבל תקבלו אותו בעדכון אחר.

א.ו.ר.ב (אמסטרדם והונגריה רצויות בקרוב)

ח"ן (חוטם נוזל)

פל"ר (פולג ליד רימלט)

שומע: Girl Talk - Steady Shock

הוא אדיר!