החיים הם כמו סוכריה, קל לקחת אותם מתינוק.

וואו, אם היה סרט על החיים שלי, הוא היה מוגדר כקומדיית טעויות סוג ז', אבל חתיכת ז' רציני שממשיך לקרות לי. יונים לא מחרבנות לי על הראש, אלוהים (מי?) עושה זאת.

כידוע למי שקרא פה, אתמול חגגתי את עצם העובדה שאני חי ונושם כבר 22 שנים. בשישי בצהריים ביליתי במסיבת אוזניות בירושלים, בשישי בערב ביליתי במסיבה בחברים (שם נזרקתי לבריכה, או יה) ואת שבת בבוקר ביליתי בבית בבוקר במענה על "מזל טובים" למיניהם. ובכן, בהמשך היום, מזל טוב... ובכן, תלוי איך מסתכלים על זה, לא היה.

בסביבות 17:10 יצאתי מהבית עם ענבר לכיוון מסיבת אוזניות (מלאה קטינים קטינות!) בחוף פרישמן בת"א. לקחתי תיק צד והכנסתי לתוכו בגד ים למקרה שאכנס לים ומצלמה כי אני זונת פייסבוק במיוחד ביום ההולדת, ושיהיה לי מקום לשים את הפלאפון והארנק שלי בזמן שאני רוקד. ענבר נהג, הביא רכב חלופי שקיבלו מחברת הביטוח... הסתובבנו לנו בת"א בנסיונות לחפש חניה. התקשרתי לאחותי שבמקרה הייתה בחופי ת"א לשאול איפה חנתה. נתנה לנו כתובת של חניה טובה ב-20 ש"ח בלבד. סבבה, נכנסנו, רק הודיעו לנו שב-22:00 האנשים הולכים והשער ניפתח אוטומטית.

קיצר, הקדמנו לקחת אוזניות, אני הפקדתי את הרשיון שלי, הוא הפקיד את הרשיון הישן והגרוע שלו, והכנסנו את כל הציוד שלנו לתיק, הוא הכניס את הפלאפון האישי שלו, את המירס שלו, ואת המפתחות לאוטו. בסביבות 21:00 לחצתי עליו שנחזור לכפר-סבא, אני עוד רוצה להספיק לחגוג את יום ההולדתי שלי בסוטרא ברעננה, אפילו סימסתי לאנשים. כמה דקות אחרי ביקשתי מבחורה חמודה למדי לצלם אותנו. התעכבתי עוד קצת באיזור, והחלטתי לנסות להתחיל איתה. הפרטים שלה לא חשובים, רק לומר ש... זרם. זרם ממש טוב, שזה דבר נדיר כשמדובר בהצלחה שלי עם בחורות. ואני כבר מדמיין לעצמי "אוקיי, ככה חוגגים!". חזרתי לענבר, אמרתי לו שבעצם נחזור יותר מאוחר ואני הולך איתה... הוא רק ביקש את המירס שלו כדי שאמצא אותו לאחר מכן.

ישבתי איתה על החוף, התמזמזנו לנו בכיף, והצעתי לה "היי, מה דעתך שניכנס לים?". הכנסתי לתיק את החולצה המצחיקה שלי מגרוביק (כן אני רגשי תאהבו אותי או שתלכו!), ונשארתי עם המכנס עליי כי לא היה לי כח להחליף לבגד ים. החלטתי להיות ספונטני. אפילו היא הסכימה. אז המשכנו את עסקינו בים, אנשים צפו, אחד צעק שנלך לסוכת המציל, ואנחנו המשכנו בשלנו, כשאני אומר לה "ת'אמת שזה בדיוק מה שרציתי ליום ההולדת". אחרי 15-20 דקות כשכבר שנינו החלטנו שקר, הצעתי לה שנצא סוף סוף החוצה ונבדוק אם סוכת המציל פנויה... אני יוצא החוצה... והתיק שלה עומד שם, בודד, בעוד שלי איננו.

הסתכלתי טוב, לראות שהוא לא קבור בחול, מתחת לתיק שלה, "זה ממש לא מה שרציתי ליום ההולדת" ואז אמרתי "טוב, בטח חבר שלי מסתלבט עליי ולקח אותו". חזרנו למתחם המסיבה, חבר שלי היה מצוייד בעוד חבר אמריקאי מתגלית, והבחנתי שאין עליו שום תיק...

"התיק שלי לא אצלך...? אז גנבו לי אותו!$!%!@$%" בעזרת המירס שלו ביטלנו את הפלאפון והאשראי שלנו, טרטרנו את אבא שלו שיבוא לאסוף אותנו (כשהרכב החלופי, כלומר אין לו מפתח נוסף, תקוע בחניה!). מחברה של ההיא לקחתי את האוזניות, והשגנו את הרשיונות שלנו חזרה בפיקדון, כשבאותו רגע שבכיתי שנגנב לי האייפון והארנק (כולה 150 שקל מזומן) גם הפנמתי "אוי, המצלמה!!$@ זין!!" במילים האלו בדיוק, כולל דפיקה בדלפק.

הסתובבנו לנו אובדי עצות. אינסוף טלפונים שיצאו מהמירס שלו. אני עם מכנסיים רטובות ומלאות חול, וחסר חולצה. ענבר בעצבים עליי ומקווה שלא יוכלו להגיע לרכב שלו.

איכשהו, לא הכל אבוד. הרשיונות חזרו אלינו באותו היום, ענבר היה מספיק חכם להשאיר משקפי שמש באוטו (רייבן, לא נעים לי להחזיר לו 900 שקל), והיום בבוקר התקשרו ואמרו שמצאו את התעודות שלנו (בעיקר החוגר שלו היה קריטי) ואת המפתחות לאוטו. אשראי מן הסתם בוטל, אז רק חורה לי כרגע האייפון והמצלמה שאאלץ לממן. כן, אז גם נאבד לי בגד ים חדש בן 3 שבועות בערך וחולצה שאני נורא אוהב, ותיק, וארנק, ומפתחות לבית.. אבל..

אוף.

יהיה טוב, כן?

הצלחתי לפחות ליצור קשר עם הבחורה.

חן,

שלא מגיע לו להיות בן 22.

[שומע, אירונית, The Hoosiers - Worst Case Scenario]