החיים הם כמו סוכריה, קל לקחת אותם מתינוק.

סוף סוף! סוף יצאתי מארגנטינה שכל-כך עיצבנה אותי וב-14.2 עברתי את הגבול שלקח אותי לביקור הראשון שלי בברזיל. נסיעה ארוכה ומלאה בישראלים מפוארטו איגווסו, עם עצירה באל דורדו, עד שהגענו לפלוריאנופוליס בדרום ברזיל. בדרך הקרינו לנו קומדיה רומנטית של מנדי מור, כנראה לכבוד ולנטיינס דיי, ולאחר מכן הקרינו לנו סרט סוג ז' על דינוזאורים. הכל היה כל-כך גרוע.

הגיע הזמן לזרוק את כל הספרדית שלמדתי 5 חודשים ולעבור לפורטוגזית. דאמן.

מקום: איצטדיון המרקאנה, ריו דה ז'ניירו, ברזיל

סיפור: סיימנו את פלוריאנופוליס אחרי 3 לילות, מקום מעניין ולא מעניין בו זמנית, ולקחנו טיסה עד לריו שהיה לנו 4 לילות להעביר בה. החלטנו שבריו, לעומת בואנוס איירס, אנחנו נעשה כל אטרקציה אפשרית.

ברגע שביטלנו לעצמנו סיור יום כי ירד גשם (בדיוק לרבע שעה שבה החטלנו שגשום וצריך לבטל את הסיור) החלטנו שלא נבזבז את היום הזה, ונלך לראות משחק של פלמנקו מול קבוצה לא ידועה במראקנה האגדי.

לא יודע אם זה החומר הגרוע שעישנו לפני המשחק או העובדה שהוא היה משעמם ונטול קהל שגרמו לי להירדם, אבל זה היה בזבוז זמן.

הדבר היחידי שהצליח להעיר אותי זה הפופקורן או המבורגר שכל שניה הלכנו לקנות.

סיפור מצחיק: אחרי שחזרנו להוסטל שלנו, עישנו עוד קצת מהחומר הרע הזה. מתישהו הרגשתי שאני לא שורד יותר והלכתי לישון.

שי החליט שזה יהיה מצחיק לשים לי רגל ואני נפלתי ועוד רגע התרסקתי על השולחן שם, כשכל השאר בטוחים שאני ממש מסטול. יאי.

מקום: ריו דה ז'ניירו, ברזיל

סיפור: בסופו של דבר יצאנו לסיור המודרך שסוגר לנו כל-כך הרבה פינות בריו, מלא V שנוכל לסמן.

הוא התחיל עם הקורקובדו (הפסל של ישו) ונגמר בהר הסוכר, ובדרך עבר לנו בקתדרלה גדולה ובמדרגות של לאפה (התמונה הראשונה).

הטיול הזה, אגב, מבשר את הצטרפותו של ניר לחבורה. חבר של אור וארנון מהבית שהוכיח לנו שיש אנשים שיותר מפגרים מהם.

ניר, מצוייד במלא כלי אוכל מהבית ואוכל מהבית מטעמי כשרות, אבל מצד שני מצוייד בכל-כך הרבה רעב למין. גאד, לא ראיתי בנאדם כזה בחיים.

סיפור מצחיק: שי והפסל, קצת מחוץ להר הסוכר. חשבנו שהיא הצטלמה איתו כדי לקבל כמה מטבעות, אבל כנראה שהיא התאהבה בו.

היא סימנה לו שינשק אותה בלחי וכשהוא בא לנשק אותה בלחי היא הסתובבה ודפקה לו נשיקה בשפתיים.

קצת קינאתי בו, הרבה זמן לא הייתי עם מישהי.

מקום: הפאבלה רוסיניה, ריו דה ז'ניירו, ברזיל

סיפור: טוב, למי שלא יודע, בריו יש מלא מלא פאבלות, שאלו שכונות עוני עם בניה לא חוקית של קומה מעל קומה וצפיפות אינסופית. מלא חוטי חשמל שמחברים את כולם ביחד. מלא עוני, מלא סוחרי סמים, מלא ראשי כנופיות ומלא אלימות. נו, כמו לוד.

זה לא המקום שתרצו להסתובב בו לבד בתור גרינגוס, אז מוציאים לשם סיורים מודרכים. נכון, גם כשעושים את זה ברגל ולא בתוך ואן זה מרגיש כמו גן חיות וכמו פגיעה בכבוד התושבים שחיים שם, אבל נראה לי שגם בוקי נאה עושה אותו הדבר פה בדרום תל אביב.

ובכל זאת, יצאנו לסיור ביחד עם ברונו, שדובר בעברית ומעביר את כל הסיור כמו מופע סטנד אפ. הבנאדם אדיר.

לארגנטינאים הוא קורא "ארגנטינופת" והוא טוען שבגלל שהקרנבל כל שנה בסביבות פברואר, כל שנה יש בייבי בום באיזור ספטמבר. צריך לחקור את זה.

מקום: מורו דה סאו פאולו, שעתיים הפלגה מסלבדור, ברזיל

סיפור: הסיפור היחידי הוא להגיע לשם. גאדדדדדדד. נסיעת אוטובוס מריו עד לעיר ולנסיה שנמשכה, כולל הרבה עצירות, 27 שעות.

היא עצרה בלי סוף, ישבנו מאחורה מוקפים באמהות והילדים שלהן, ובסופו של דבר גם פספסנו את המעבורת האחרונה ובילינו לילה בולנסיה.

היה שווה להגיע למורו.

הייתי בטוח שאני אשנא את המקום, מכמות הישראלים ששורצת שם, כי אנחנו לא יודעים ממה להתלהב (זה נכון בדרך כלל), אבל היה כיף.

אם יש מקום שהרגשנו בו חופשיים לשם שינוי, זה שם, למרות שהיינו מוגבלים בזמן. זה אי שאין הרבה מה לעשות בו מלבד להתמסטל, ללכת לחוף, לאכול אסאי, ללכת לנוח ובערב לצאת למסיבה. זה היה הלו"ז שלנו.

סיפור מצחיק: המסיבות במורו, ממה שאנחנו בחרנו ללכת אליהן, היו לא משהו. המסיבה הראשונה ביום שהגענו הייתה מסיבת חוף חינמית מטר מההוסטל שלנו.

הגענו ביחד, אבל בסוף כל אחד יצא למשימת סולו משלו, ואני התמקדתי על איזו ברזילאית שממש לא הצלחתי לתקשר איתה, והיא נראתה בקטע.

הבעיה היא שילדון מקומי גם היה בקטע שלה, והציק לי. שפכו עליי בירה בהתחלה, אחר כך הוא סתם בא והציק מילולית, ואז הוא חבר שלו רצו לכיווני שניהם ודחפו אותי. אמרתי לה "ביי" והלכתי, היא שאלה אותי אם אני מפחד. כנראה שקצת. מאחורי כל ילדון בן 14 מסתתר אח גדול.

עשיתי סיבוב, חזרתי לשם כמה דקות לאחר מכן וניסיתי לדבר איתה שוב. הילד קלט אותי, עשה כאילו הוא בא לתת לי אגרוף ונקרע מצחוק.

אבל כבר התחלתי להבין את האיומים שלו, והלכתי משם, הבעיה היא שהילד ועוד חבר שלו החליטו ללכת אחריי.

שני ישראלים שהיו איתי בהוסטל שלי תפסו אותם ועצרו אותם מלהמשיך ללכת אחריי ולתת לי מכות. ג'יזס.

מקום: סלבדור, ברזיל

סיפור: ק-ר-נ-ב-ל!

אני לא אחפור על הדירה הנוראית שהייתה לנו, 14 איש, 5 קבוצות שונות, אף אחד לא סובל זה את זה. אני אחפור במקום זה על הקרנבל:

מיליון איש, 70 קבוצות אתניות שונות, אף אחד לא סובל זה את זה.

עוד לא החלטתי אם הייתה לי חוויה שלילית או חיובית בקרנבל.

מצד אחד, צפיפות אינסופית (בעיקר ביום שהלכנו למשאית של Steve Aoki), מזיעים בלי סוף או שיורד גשם בלי סוף, כל הרחובות מריחים משתן, והכל מלא בזבל ופחיות בירה ריקות, רחובות עמוסים בקוקסינלים שמנסים לנשק (אותי לא, אני לא מושך), אנשים שיכורים ואלימים, שוטרים אפילו יותר אלימים ומלא מוזיקה אלקטרונית מעצבנת או מוזיקה ברזילאית מעצבנת וממכרת.

אני יכול להמשיך לחפור על סיפורי זוועות: על זה שארנון סתם אגרוף לפרצוף, אור גם קיבל מכות כי היה במקום הלא בזמן הלא נכון, ישראלים אחרים נשדדו מחוץ לדירה שלהם, שוטרים דחפו אנשים ברחוב שעמדו בדרך שלהם ופירקו אנשים מכות עם אלות ואני החלקתי על בוץ מלא שתן כשהלכתי להשתין. דברים כאלו.

ומצד שני, ובכן, זה פאקינג טירוף. לטובה ולרעה ביחד. זאת אחת מהחוויות היותר מעניינות שעברתי בחיים שלי.

ללכת שיכורים ברחוב ביחד עם ערימה של שיכורים אחרים, לרקוד ליד כל מרפסת או משאית, להתחיל סתם עם ברזילאיות כי אפשר ולצחוק על כל התחפושות המטומטמות שאנשים לבשו. כשאנשים לא הלכו מכות ברחוב הייתה שם אווירה שמחה.

סיפור מצחיק: מה? זה שכתבתי שהחלקתי על בוץ מלא שתן לא מספיק לכם? אז תסתכלו על התמונות.

בתמונה הראשונה זאת קבוצת קוקסינלים שהתחילו להטריד מינית את כולנו.

בתמונה השלישית הפוטובומב הכי טוב שעשו לי אי פעם. וחבל, כי אני פוטוגני כשאני שיכור.

בתמונה הרביעית שני כלבים הומוסקסואלים. לפני זה הם היו בתפקידים שונים, והכלב החום היה על הפרצוף של הכלב הלבן. באמת.

בתמונה החמישית אני ואורן מתראיינים לטלוויזיה של סלבדור ויוצאים שני טמבלים (הקטע שלנו לא שודר בסוף).

גם אחרי שארנון קיבל אגרוף, כשהיה שיכור מת והתחיל לאיים "הבא.. מת! הבא מת!" נקרענו מצחוק.

אבל הסיפור הכי מצחיק-עצוב שזכור לי מהקרנבל הוא מהלילה האחרון שלו. נשארנו בדירה רק אני, אורן, ושי. דירת שלושה חדרים, לכל אחד נשאר חדר משלו. מיד נפל לנו האסימון ואמרנו "היום אנחנו תופסים מישהי". (ת'אמת, אמרתי את זה כל לילה בטיול והתאכזבתי)

שי נעלם בשלב די מוקדם כשהלך להתמזמז עם מישהי אבל חזר אחרי שעה ואמר "היא לא רצתה לבוא לדירה", אורן התלהב שהוא נישק ברזילאית לבנה, ורק אני עד השעה 6 בבוקר הייתי בידיים ממש ריקות. צעקתי להם "אני לא חוזר לדירה עד שאני לא תופס משהו". הייתי שיכור.

ניגשתי לברזילאית הכי נוראית שראיתי, דיברתי איתה 3 משפטים (זה מה שאני יודע בפורטוגזית) והתמזמזנו ברחוב בצורה מגעילה. (אני מופתע שאני כותב על זה) אה, כן, קראו לה פטימה.

במשך חצי שעה אני ושי מדברים איתה ועם החברה שלה ואני מנסה לשכנע אותה לבוא לדירה ללא הצלחה.

כבר אור יום, ואנחנו חוזרים לדירה מבואסים. גם אורן טרח לספר לנו שליוו אותו יד ביד 2 ברזילאיות לדירה והוא היה בטוח שהוא יעשה שלישייה, אבל הן השאירו אותו לבד כשהגיע לדירה.

ישבנו סביב השולחן העגול במטבח, אכלנו דגנים עם חלב במקום ללכת לישון, ובכינו על הכשלונות שלנו ועל הקרנבל. קלאסי.

בפרקים הבאים?

ביקור ממש ממש קצר בקולומביה, מקסיקו, קובה, וברזיל שוב.

Stay tuned.