אז, הנני, בן 25 וכמה ימים. 25 קיצים (ביטוי שלא עובד, אה? אפשר לחגוג רק
אביבים) וכמה ימים חמים. אני מניח שהם חמים. לא ממש יצאתי החוצה לספוג אור שמש כדי
לבדוק את העניין הזה.
בשבת יצאתי לבדוק את העניין הזה בים ששימש תירוץ מעולה לפגוש אמריקאית
שהייתה פה בתגלית. חברים שלי וחברים שלה היו על החוף, אנחנו היינו שנינו בים כשהיא
סיפרה לי פתאום שיש לה חבר. נעקצתי על ידי מדוזה מנטלית. גאד, לא סיפרו לך שאת
מבזבזת הקצאה?!
עכשיו כשנגמרה ההקדמה השובינסטית ואולי יש פחות בנות שיקראו כאן (אה, רגע,
לא בטוח בכלל שיש בנים שקוראים בישראבלוג. או שיש קוראים בישראבלוג. או שיש
ישראבלוג, אני מרגיש שזה כל-כך שנת 2008) הגיע הזמן להתכנס לסיבה שכולנו (היי, חן)
כאן.
מאז שחזרתי מדרום אמריקה אני לא מוצא את עצמי.
אני כל-כך אבוד שאני שוקל לטוס להודו לחפש את עצמי.
אני כל-כך אבוד שאני שוקל לתת לתסריטאים של "אבודים" להכתיב לי
מה לעשות הלאה.
אני כל-כך אבוד ששיטוט בדינזגוף סנטר וחיפוש אחר היציאה יעניקו לי תחושת
בטחון גבוהה יותר.
חזרתי לארץ ב-12 לאפריל. כבר הראשון ליולי ועוד לא מצאתי עבודה. כבר פאקינג
הראשון ליולי ועוד לא נרשמתי ללימודים. כבר הראשון ליולי ועוד לא מצאתי את אהבת
חיי (אבל זה משהו שתקף כבר 25 שנה).
מאז שחזרתי, נתתי לעצמי שבועיים "לנוח" שאחריהם אתחיל לעבוד.
ובכן, היקום לא רוצה לתת לי להתחיל לעבוד, ואני לא רוצה לתת לעצמי להתחיל ללמוד.
"נסיון אחרון, אם אחריו אני לא מוצא עבודה אני נרשם ללימודים", וזה רץ
ככה כבר כבר בכל ה-12 או 13 או מי יודע כמה ראיונות שעשיתי.
הגעתי למצב שראיונות עבודה מכשילים אותי יותר מדייטים. באמת, היו לי דייטים
שהסתיימו בתוצאה הרבה יותר מוצלחת, אמנם אחרי פעם אחת אבל לפחות "נתתי עבודה". אולי הייתי צריך לנסות להיכנס לתחתונים של
המראיינות במשאבי אנוש.
הן תמיד נשים, אז אולי בגלל זה אני מפשל. דווקא בשאלות שלא דורשות ידע טכני
אני נופל.
"איפה אתה רואה את עצמך בעוד שנתיים מהיום?" באותו כסא בדיוק, עם יותר
כרס.
"מה יהפוך אותך לאיש QA טוב?"
שאני מצחיק. אה, רגע, זה לא טוב לעבודה?
"אם אני אתקשר לבוסית שלך, מה היא תספר עליך?" שאני מצחיק. אה, רגע, זה לא
טוב לעבודה?
"מה החולשות שלך?" קריפטונייט, מוצרי
חלב ושאלות אופי.
"יש לך ממליצים?" כן, הייתי במומלצים בישראבלוג 3 פעמים.
"מה הציפיות שכר שלך?" כמה את מצפה שאני אגיד לך?
עוד ראיון עבודה. עוד תשובה שלילית מראיון עבודה.
עוד דייט. עוד תשובה שלילית לגבי דייט שני, או שלישי.
"אני מצטערת, אבל החלטנו להמשיך עם מועמד מתאים יותר."
אין מה לעשות, כנראה שבשני המקרים אתה פשוט צריך להראות שיש לך זין גדול.
רצוי מטאפורית.
אני מרגיש שאני חי את אותם הימים מחדש. כמו ב"לקום אתמול בבוקר"
אבל בלי בחורה יפה כמו אנדי מקדואל לצידי, או כמו ב"קצה מחר" אבל בלי
בחורה יפה כמו טום קרוז.
יש כאן איזה מעגל אינסופי שאני לא מצליח לצאת ממנו. אני צריך לצאת מנקודת
הנחה שנשים וראיונות עבודה מכשילים אותי באותו המקום. אולי לאחר מכן אצליח להיחלץ
מהמעגל הזה. כרגע אני תקוע בלולאה אינסופית של מתכנת כושל.
להיות מובטל גרם לי להתחיל לראות את המונדיאל. אני. רואה. מונדיאל. אני לא
מבין כלום בכדורגל, אני עדיין לא סגור מה ההגדרה של נבדל ולשאול, "רגע, באיזו
קבוצה ניימאר משחק כשהוא לא במונדיאל?" נשמעת לי כמו שאלה לגיטימית. הייתי
צריך לנחש ש"ברסה" זאת התשובה לגבי כל שחקן תותח. אולי כשישאלו אותי
בראיונות עבודה איפה אני רואה את עצמי עוד שנתיים, אני אענה "ברסה".
שחקנית הפורנו הצ'יליאנית התחייבה לשכב 16 שעות עם גברים זרים אם צ'ילה
ינצחו את ספרד, וזה קרה. היא גם פירסמה בטוויטר לאחר מכן שאם צ'ילה יזכו במונדיאל
היא תהיה מוכנה לתת לי נשיקה בלחי. היא בטח מרגישה הקלה עכשיו כשצ'ילה עפו.
לגבי הכישלון שלי עם נשים, אין סיבה להרחיב יותר ממה שהבלוג הזה עשה ב-9
שנות פעילות.
הבנתי שההורים שלי ויתרו עליי לפני שנתיים בערך, כשהם שמו מפתח ומנעול בכל חדר,
מלבד החדר שלי. אבא שלי, כרגיל, "מה? מישהי חדשה?" כל פעם שאני לוקח את
האוטו. זה לא נאמר בנימה של "פשששש, מישהי חדשה, הא? אתה פשוט לא
מפסיק." זה נאמר בנימה של "מישהי חדשה? אתה כזה כישלון. אולי כדאי
שתפסיק."
אור סיפר לי שחבר שלו גילה לפני חודש שהוא בטעות הכניס איזו ארגנטינאית
להריון. היא חשדה בזה כשהוא עדיין טייל בדרום אמריקה, אישרה לו את זה אחרי שהיא
כבר ילדה והם עשו בדיקת אבהות. אבא שלי כל-כך התייאש ממני, שאם אספר לו שבטעות
הכנסתי מישהי להריון התגובה שלו תהיה "סוף סוף זיינת!".
אני חן.
מחפש עבודה. מחפש אהבה. מחפש כיוון (גם לסמים יתפוס).
בלוגר בדימוס. חסר נימוס. כושל בחיפוש. גרוע עם חרוז.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
