היי, לא יודע מי מכם קרא פה באופן קבוע (שזה עצוב, כי מדובר במספר כל-כך קטן של אנשים, שאני אמור להכיר אותם אישית), אבל בטח תשימו לב שהכל פה השתנה, יחד עם כותב הבלוג.
שם הבלוג
כשפתחתי את הבלוג עם אלדר ב-2005 היא הייתה "ילדים שרוטים לאלוהים" (מבוסס על "ילדים סורגים לאלוהים" של גרייניק ואלתרמן, שמבוסס על הסרט "ילדים חורגים לאלוהים")
מתישהו, במהלך הצבא, והרבה אחרי שאלדר נטש אותי, השם הוחלף ל"ילדים חוגרים לאלוהים". מן משחק מילים מוצלח למדי שהמשיך איתי הלאה.
וזאת הבעיה. אני משוחרר כבר כמעט 4 שנים ועדיין חוגר? אמנם הייתי בחיל חימוש, אבל לא נתקעתי בצבא!
אז קבלו את....
"ילדים בוגרים בלי אלוהים".
כי התבגרתי ואני אתאיסט. אוקיי, ואני בן 25.
הכותרות
טוב, הייתי חייב להשאיר את "החיים הם כמו סוגריה, קל לקחת אותם מתינוק."
עד כמה שזה מזעזע, המשפט הזה עדיין אחד מהמוצלחים שלי.
מה רציתם שאני אכתוב, "החיים הם מה שקורה כשאתה מחכה שאוכל יתחמם במיקרו?"
"החיים הם כמו הבלוג שלי בישראבלוג - לא קורה בהם משהו מעניין"?
התמונות
את התולעת הממשוקפת, עם טקסטים שהוספתי בפאוור פוינט, החלפתי. אחרי שנים.
מחליפה את מקומה התמונה האהובה עליי מהטיול בדרום אמריקה, שצולמה בזמן השקיעה בדיונות החול שליד העיר איקה בפרו.
את היצור הירוק והחמוד שקיפץ ברשימות באנימציית gif העפתי גם כן. חבל עליו.
העיצוב
העיצוב זאת נקודת החולשה שלי. העיצוב הירוק של הבלוג שהיה כאן שנים בתור סימן היכר ("אה, זה הבלוג המכוער הזה") גם החלפתי.
על העיצוב בזמנו, ממזמן ממזמן, היה אחראי גיא. הוא בנאדם כשרוני, אבל גם הוא מתחרט על בחירת הצבעים לבלוג שלי.
ואני, כדי לצאת בסדר עם עצמי ועם כולם, הלכתי על שחור ולבן. פשוט וקל.
הבלוג הזה בכל אופן אמור להתמקד בטקסטים, ולא בעיצוב שלו ברקע. אני לא בא למכור משהו.
העדפתי להפוך אותו מבלוג מעוצב לבלוג עצוב.
עשיתי לו מה שכריסטופר נולאן עשה לסרטי באטמן, או מה שכמרים בארה"ב עושים לילדים קטנים. עשיתי אותו בוגר יותר.
ובנאלי יותר.
הרשימות
התמונות עם הכותרות לרשימות שהכנתי בצייר בקטע אירוני, הועפו מהבלוג בקטע לא אירוני.
בשמאל, בשביל כל המוזיקה, הסדרות והספרים תאלצו לפתוח רשימה נגללת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
