החיים הם כמו סוכריה, קל לקחת אותם מתינוק.

כרגע הגעתי למסקנה...

הבלוג שלי מפוצץ בתגובות.

באמת.. תראו כמה..

אפילו אני לא מצליח לספור (סביר להניח כי אין מה לספור...)

תגיבו, אני לא נושך (סביר להניח שזה בגלל שהשיניים הורגלו לנשוך רק כריות)

ואני אפילו לא פוגע מסוגל לפגוע בזבוב (סביר להניח שזה כי אני לא מצליח לתפוס אותם)

אז כן, אני לא יואב "זה מהבלוג" מאור (סביר להניח שזה בגלל שאני בחיים לא עשיתי סרטוני ליפסינק [כן, בטח])

אני לא הגעתי לפעילים (סביר להניח שזה בגלל שאני פדלעה)

אני לא רכבתי על פילים (סביר להניח שזה בגלל שאני בחיים לא אעלה על משהו, בעיקר נקבה)

אני גם לא כותב דברים קשורים (סביר להניח שזה נאמר בגלל המשפט מלמעלה)

אני לא עברתי 5,000 כניסות למרות שהבלוג פתוח שנה וחצי (סביר להניח שזה בגלל שגם לא עברתי 100 פוסטים)

אני כנראה לא מצליח להצחיק מספיק טוב (סביר להניח שכל הקוראים חטפו שבץ מרוב צחוק, או פשוט ברחו)

אני לא עיצבתי את העיצוב המכוער של הבלוג הזה (סביר להניח שהוא משקף אותי)

אולי זה כי העיצוב, לעזאזל, בצבע כרוב (סביר להניח שהוא משקף את מנת המשכל שלי, אחרי הכל...)

אולי זה כי אני מעדיף לעבוד עם צייר במקום להיות מגניב עם פוטושופ/פלאש (סביר להניח זה כי פשוט אין לי כשרון)

יכול להיות שאין לי כשרון פרסום מספיק טוב (סביר להניח שאני לא קרוב משפחה של ג. יפית)

יכול להיות שהבלוג שלי... פשוט לא מעניין (סביר להניח שאני נרדם בזמן שאני כותב את הפוסטים)

אולי זה כי אין פה תמונות שלי (סביר להניח שזה מהסיבה שמי שהיה נכנס היה יוצא ולא חוזר, או תובע אותי...)

אולי זה כי הקטעים על מוזיקה שאני כותב לא מעניינים אף אחד (סביר להניח שכל מי שפה בעל טעם מוזיקלי נוראי :P)

אולי כי אני רואה יותר מדי סדרות ואתם חוששים שאני אפרסם ספויילרים (סביר להניח שאתם לא יודעים מה זה ספויילרים)

אולי כי אין פה רווחים ופסקאות ויותר מדי סוגריים וזה קשה לקריאה (סביר להניח שזה בגלל שאני מתרגם ויודע יותר טוב מכם!)

אולי כי אני כותב יותר מדי פעם "סביר להניח" (סביר להניח שזה בגלל זה?)

אה, והכי חשוב,

זה כי אתם לא באמת הולכים לקרוא פה משהו מעניין, שיעיד כמה החיים שלי בזבל (הם לא), כמה אני מתגעגע לחברה שלי (כי אין), איך צחצתי היום שיניים (כי יש לי רק כריות בפה), איך רציתי לחתוך ורידים (אני לא אימו-קיד, לעזאזל), ואתם לא הולכים למצוא פה פוסט רציני אחד (האמנם?).

אם האלים ניזונים מלהריח קורבנות (מישהו צריך ללמד אותם להשתמש בחושים)

אז אני, וכל בלוגר (וזה גם בדם שלי, אני מתרגם!) ניזון מתגובות (מישהו צריך ללמד אותנו על הנאות החיים, אה?)

סתם, תמשיכו לעשות מה שאתם עושים, לא מכריח אף אחד להגיב (אז מה אם אני מכוון אקדח אליכם, אתם לא חייבים לחיות)

אז תגובות "בלוג יפה, מוזמן לשלי" מתקבלות בשמחה, זה גם מראה שנכנסים הנה, גם נותן לי תירוץ לרדת בציניות על מי שהגיב ככה וגם גורם לי לחשוב שהזמינו אותי לבית של כוסית בשם שלי.

זהו, נכנעתי לדרישות הציבור, מעכשיו תמשיכו לקבל פה רק פוסטים מפגרים.

הייתם מתים שאני אשנה משהו בשביל התגובות שלכם. :)

חוץ מזה, מה מושך בכותרת כמו "וואו." זה לא שהוספתי אחרי זה "יואב הגיב לי בבלוג", "מייקל לואיס חתם לי על השקע" או "האינטרנט המהיר של בזק בינלאומי".

מה אני צריך לעשות?

לרשום מילים של שירים?

I want to fuck a dog in the ass

לפרסם תמונות של כוסיות?

לשכב עם יואב?

*התוכן צונזר על ידי הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים* (טענה: אנחנו לא רוצים שתקבלו פלאשבקים של הסיטואציה ותעשו תאונה)

לפרסם את עצמי בכל חור אפשרי?

להפוך לאימו-קיד? (שמעתי הולך להם עם בנות)

אולי להתחיל לעשות מה שכולם עושים?

להשיג לעצמי שותפה, סייד-קיק, כמו דניאלה?

לרשום פוסטים שרק מעטים יבינו?

ואולי להפסיק עם פוסטים כאלה, תכננתי במקור לרשום איזה 2-3 שורות, כמה עדכונים ולפרסם מידע על להקה, וקיבלתם את זה.

DEAL WITH IT!

חן, אחרי סקס לוהט על פח אשפה קריר,

שרוצה להתחיל לכתוב בכל פוסט חמשיר,

אבל הוא יודע שאין לו כשרון כתיבה,

אבל זה יתן לו קפיצת רייטינג חביבה,

ולכן בשורה הזאת תהיה חריזה... נוראית.