החיים הם כמו סוכריה, קל לקחת אותם מתינוק.

לא, ברצינות, למי יש כוח?

תנו לי להשאר לישון עוד קצת, לעזאזל.

[נכון חשבתם שזה פוסט התאבדות והפכתי לאימו-קיד?]

אז מה נשמע?

שמתי לב שבזמן האחרון אני לא בתדירות גבוהה כל-כך, אבל האמפליטודה של הפולסים קובעת... (עזבו, יש פלאשבקים של שיעורי פיזיקה מכיתה י')

אוקיי, מה היה לנו בשבוע האחרון? [כשאני אומר אחרון אני מתכוון השבוע שעבר, אני לא מתאבד. תכניסו את זה לראש!]

אז היה מבחן בכימיה שנבדק תוך יום וכך קיצר את החיים שלי. עזבו סיגריות.

הייתה מעבדת כימיה שנדפקה לגמרי בגלל מדידות לא נכונות או השערות שגויות (ואם היינו מגלים תרופה לסרטן?)

היה לי בית ריק שביום שישי התאספו בו מיטב בחורי ישראל, ו-5 מהם נתקעו במעלית. (רמז עבה ורחב: לב היה בה)

שלחתי מנילה. אני בחרתי להיות פקח טיסה. נדפקתם, חיל האוויר.

אוקיי, אז הרשו לי לאחל מזל טוב למישהי שאני מאוד אוהב ומעריך.

נוטי בת פלר בת שוורץ בת כלבה חוגגת איפשהו בחודש נובמבר את יום הולדתה ה-7. ולחשוב שמצאנו אותה מתחת למכונית בגיל חודשיים.

נוטי, כלבה כל-כך חכמה, כל-כך רזה, כל-כך רגועה, כל-כך לא קנאית, כל-כך שקטה וכל-כך לא מה שאמרתי במשפט הזה.

לפי שנים של כלב היא חוגגת 49, שזה קרוב ל-50.

לפני השנים שלי היא חוגגת 7, שזה קרוב לגיל בו אנשים כמוני אמורים להתנהג וזה לא יראה מוזר לאף אחד.

נשאר צעירים לנצח, אה נוטי פן?!

פינת הבאסה: השגרה משעממת, נכון?

*כאן תמה פינת הבאסה*

או, אתמול קיבלתי עוד שיחת טלפון מהבחורים החביבים שאוהבים לנשנש צואה (ניסיתי להגעיל כמה שפחות).

למי שלא יודע מה קרה, לפני איזה חודשיים או פחות מישהו החליט לפרסם את מספר הטלפון ואת השם שלי בפורום של האנשים המצויינים לעיל (כן, יש כאלה מסתבר).

קיצר, כמו שאמרתי, צלצל אליי בחור אחד אתמול [ולעובדה שזה היה יום שלישי אין קשר לעניין!] ואמר לי שזה בקשר להודעה באינטרנט. אמרתי לו בנחמדות "אתה מוכן למסור להם שמישהו פרסם הודעה בשמי וזה לא אני? תודה" - "אוקיי" - "ביי".

הוא לא היה גס רוח, העדיף לא לדבר עם פה מלוכלך. *מכה מתחת לחגורה #1*

סתם, לא יפה.

אם להומואים ולסביות מגיע מצעד גאווה בעיר הכי שחורה בעולם, שקודש מונח בה בתור תנאי, למה שלהם לא יגיע מצעד?

אז נכון, זה לא נשמע כזה מוסרי לעשות מה שהם עושים, אבל הם צריכים זכויות ושיקבלו אותם כמו שהגאים קיבלו.

הם יודעים שאם הם יצאו מהארון (או האסלה) הם יאלצו לאכול חרא כל החיים. *מכה מתחת לחגורה #2*

עוד עדכון,

בעקבות המלצות ציניות של המורה לספרות החלטנו לסדר את הכיתה בצורת ח' במקום לשבת בזוגות כמו בתיבת נוח או השירותים בכנסת. היה כיף.

זה התחיל בכך שאפשר לעשות גל (להקת גל לא הייתה מרוצה) כשהמורה נכנסת.

יש תירוץ מעולה לקפוץ מעל שולחנות.

אפשר להעביר פתק מקצה אחד לשני דרך כולם בלי תכנון מבצעי קודם.

מהר, לפני שיגמר.

היום הולכים על כיתה בח', כיתה בזוגות כבר לא הולכת.

ועכשיו, נעבור לפינה חדשה בבלוג: פינת הספרות

בכל פוסט, אני אשתדל, אפרסם ניתוח ספרותי ליצירות ששינו את פני היצירות בישראל ואין להן קשר לניתוח פלסטי.

יונתן הקטן / ישראל דושמן

יונתן הקטן,
רץ בבוקר אל הגן
הוא טיפס על העץ
אפרוחים חיפש

אוי ואוי לו לשובב
חור גדול במכנסיו
מן העץ התגלגל
ועונשו קיבל

מה בעצם קורה שם? מסופר על ילד בשם יונתן, שהיה קטן, והחליט לרוץ בבוקר אל הגן, לפתע טיפס על העץ ושם אפרוחים חיפש. אבל אוי ואוי לו לשובב, חור גדול עכשיו במכנסיו, ומן העץ התגלגל ועונשו קיבל.

יונתן מתואר בתור ילד קטן. למילה קטן יש כמה פירושים שונים. הכוונה יכולה להיות מיוחסת לגילו, 42. אבל היא יכולה להתייחס גם לגובהו הנמוך, מה שמסביר את יכולת הטיפוס על עצים הנפלאה שלו, והפירוש השלישי, שאליו התכוון המשורר הוא שיונתן מרגיש קטן מבפנים, הרגשה של קטן, שמתעלמים ממנו וניתן לדרוך עליו.

עצם בחירת השם יונתן, על שם הבל מהתנ"ך, רומזת לכך שלא יצא ממנו הרבה.

"רץ בבוקר אל הגן" - יונתן ברח מביתו הישר לגן. יכול להיות שברח בעקבות היחס הרע שקיבל מהוריו, שמספקים לו מכנסיים שנקרעות בקלות ולא דואגים לו באמת. יכול להיות שהרגיש צורך למהר לגן, כי הוא חושש לאחר. הוא לא רוצה להשלים את יעדו מאוחר מדי ומעדיף להקדים.

הגן המתואר מיוחס בדרך מקבל יחס של גן מוחשי, עם עצים ושיחים והרבה ירוק, צבע הקנאה, כיוון שהוא רוצה להידמות לשאר, אבל ישנה התייחסות נוספת לגן בתור "גן עדן", מקום עם שלמות, ויכול להיות שהיה מעדיף למות.

"הוא טיפס על העץ". הטיפוס מבטא שאיפה להגיע למעלה, להיות גבוה יותר וכנראה להיראות על ידי אנשים ולראות את כולם מלמעלה, ואולי אף להציץ לשכנתו שניסה להתחיל איתה כל השנים ולא אזר אומץ. העץ מתאר דבר שקבוע במקומו, כמו הדעה של אנשים על יונתן.

"אפרוחים חיפש". אפרוחים הם חיה שהרגע יצאה לאור העולם, ולכן אין לה דעה משלה. כמו כן, היא עוף מוזר, כמו יונתן. הצבע הצהוב של האפרוחים מסמל שנאה. בכלל, יש הרבה התייחסות בעקיפין לצבעים בשיר הזה.

למה הוא חיפש אפרוחים? כנראה כי ידע שהם היחידים שיבינו אותו, וזה למה מיהר לגן וברח מביתו. זהו רמז מטרים לסוף היצירה שבו החליט להתאבד.

עצם העובדה שיש אפרוחים על העץ זאת מטאפורה, כיוון שאפרוחים חיים בלול, על האדמה, ומעולם לא הגיעו לעץ. עצם העובדה שאפילו הם הגיעו לעץ, למעלה, רומזת על מצבו העגום של יונתן.

הבית השני של השיר פותח בסלנג "אוי ואוי", זהו שימוש במילים מאיימות שמבטאות את רגשותיו של יונתן, במיוחד החזרה עליהן לצורך הדגשה. יונתן מתואר כ"שובב", ילד שעושה צרות. המשורר מדגיש את האירוניה בכך שהילד הפעוט (בן 42) הזה, שנאלץ לסבול כל החיים והיה לנון-קונפורמיסט לא גבוה נחשב בפי אחרים כשובב.

השיא של השיר מגיע במילים "חור גדול במכנסיו". המכנסיים של יונתן הן בעצם השנים שעברו, כי ידוע שהחיים הם כמו 2 שרוולים של מכנס ויש להם רוכסן, שרק עוזר להוריד אותם בקלות. מצויין שיש לו חור בחיים, ואף חור גדול. זהו חלל שהוא מעניין למלא ועדיין לא יודע איך.

"מן העץ התגלגל" - זאת הפואנטה של השיר. יונתן טיפס על העץ על מנת לתלות את עצמו. הגלגול המתואר הוא גלגול הנשמות בו האמין במשך חייו ויכול להיות גם הגלגול של החבל למעטה. הוא נאלץ לעלות למקום גבוה כמו העץ בשביל שאיפותיו, וכאשר ראה את האפרוחים הבין את מצבו העגום, כמו שצויין כבר. אבל כידוע, בספרות חוזרים על הכל עד שנטחן.

"ועונשו קיבל" - עוד אירוניה. העונש של יונתן הוא מוות. האם זה עונש או שהציל את עצמו מחיים נוראיים? זאת אותה אירוניה שבה הציגו אותו בתור ילד "שובב". וכאן המשורר מותח ביקורת חברתית נוקבת.

שיר זה עודד להקות אימו רבות בעולם לכתוב את השירים שלהן ולצמוח, כמו עץ.

* לאירועים המתוארים בניתוח אין שום קשר למציאות. גם ככה אני חי רק באשליות שלכם.

זהו, כאן חן,

אל תשכחו לעוף.

[שומע: Remy Zero - Gramarye]