החיים הם כמו סוכריה, קל לקחת אותם מתינוק.

שלום וברוכים הבאים לתוכנית "של מי השורה הזאת בכלל", התוכנית בא הכל נכנס דרך האף ואין מצב ל-dime bag.

איתנו בתוכנית היום... אף אחד.

שלום אף אחד, מה נשמע?

הפכתם את זה לתוכנית ראיונות פה?

אתה לא חייב להיות כזה מניאק, אתה יודע, יש אנשים עם רגשות.

אני גם לא חייב להיות, לידיעתך, יש אנשים שהם כלום.

אוקיי, אף אחד, ספר לנו מה אתה עושה בחיים.

אני משמש מודל לחיקוי לאלפי בני נוער במצב רוח קיטשי, "אני אף אחד". כולם רוצים להיות כמוני, ולא כמו אלון דה לוקו.

אני מנצל את הכוחות שלי כדי לבאס אנשים ולגרום להם לחשוב שהם מסוגלים להיות אף אחד.

מה רע בלגרום לאנשים לחשוב שהם אתה?

כי אין מישהו שהוא אף אחד. כל אחד הוא מישהו, וכל אחד ועוד אחד הוא שתיים, וכל אחד ועוד שמונה הוא בנאדם שמן מאוד, אבל אני חושב שהבהרתי את הנקודה שלי.

רגע, אז אתה בעצם טוען שכל אחד הוא מישהו?

לא, אני טוען אקדח.

אוקיי, חזרה לבלוג. תנחומיי למשפחה של המראיין. ההלוויה תיערך בארץ הפלאות. הרב הראשי: אליס בן יקותיאל.

אז אתמול, 17.11.06, הגיעו חבורה של גברברים חסונים וגברברות מחוסנות מפני גברים חסונים לביתה של שני, מושא הערצתם של עורבים ברחבי העולם.

למי שמעוניין בתמונות שמתארות את הזוועה - http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=192398

ולמי שמעוניין בתמונות שלי - http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=192398

ולמי שמעוניין בקוקוס, לא פה.

קרן לא ממש פירטה את כל המשחקי של מי השורה הזאת שעשינו שם.

השיר המשותף של כולנו היה "הפלוץ שהשמיד את העולם" מתוך המחזה "צ'יקן ליטל", אבל כמובן שלא היה קשר בין השיר לנושא.

עוד משחק היה של חפצים. אני ושני קיבלנו מן מעמד לפלאפון ורוד ופרוותי שתמצאו אצל אף אחד (הפרטים שלו אצל המראיין ז"ל) וניצלנו אותו בתור: פטריה של סופר מריו, שיערות בשיער, שיערות בשיער במקום אחר, עובר ("תדחפי! תדחפי!!") ואלוהים יודע מה עוד. טום ואלמוג קיבלו את נעלי בית שעושות מסאז'... הוא שימש לאימון בעיטות, לב שבור ("אחח!!! זה עם זרם!!") וכמובן - תאומים סיאמיים שמחוברים במקום הלא נכון.

ניסינו גם "סצינות מכובע" עם רעיונות שאני הבאתי. לא היה משהו, במיוחד המכות שקיבלתי מאלדר אחרי שהיה פתק שכתוב עליו "על מה אלדר חושב כשהוא מחרבן". אני מניח שמה שהוא עשה לי מסכם את העניין, לא?

היה את משחק השאלות, שהתנהל בצורה מוזרה ביותר.

היה גם את המשחק "של מי השורה הזאת". אלדר הכין בהתחלה לי ולאלמוג משפטים, דחפנו אותם לכיסים והוצאנו אותם.

היינו זוג אסירים שנמצאים בכלא כבר כמה שנים. בחיים לא האמנתי שיש לי כאלה יכולות משחק, וכאלה יכולות להחליף מבטא כל 2 שניות.

אני: "אבל הייתי בטוח שאתה לא רוסי, כי ברגע שבו הגעת לתא אתה אמרת לי משפט שלא אשכח."

*אלמוג שולף פתק* - "ערבי ג'ינג'י עם קוקיות זיין אותי בתחת."

אחר כך אני, אלמוג ואלדר הכנו פתקים לשני ועופרה, שרצו גם לנסות. הן היו עצמן, אבל עוד כמה שנים, נפגשות בסופר אחרי שנים שלא ראו אחת את השניה.

שני: "ראית את האחות הזאת שלך, ואת לא תאמיני מה היא אמרה לי.." - "אני אחות של פאמלה אנדרסון".

את שאר האירועים תוכלו למצוא בבלוג של קרן שפורסם למעלה... יותר למעלה...

אני עושה לכם פלאשבק עכשיו: "לביתה של שני, מושא הערצתם של עורבים ברחבי העולם"

מסתבר שבגלילי יש עורב, שאורב לבנות תמימות ומתקיף אותן.

אני חייב לציין שזה הדבר הכי משעשע ששמעתי מאז ששמעתי את עצמי מוציא מילה מהפה לאחרונה.

אוקיי, מחר יש לי בוק ריפורט.

הספר הנבחר: The Adventures of Tom Sawyer של מארק טווין.

כמה עמודים בספר: 261

כמה עמודים קראתי: 27

כמה אחוזי זמן פנוי יהיו לי היום: 0%

צופי ורוניקה מארס - נוספו לעונה שלישית עוד 4 פרקים וכרגע מספר הפרקים עומד על 20. כבוד.

למי שמעוניין בתרגום לפרק 7 - http://www.torec.net/sub.asp?sub_id=7199

אוקיי הרבה זמן לא כתבתי פה על להקה. אז הלהקה הבאה בתור היא להקה שמאוד קרובה אליי, Lifehouse.

למה קרובה אליי?

כי היא הלהקה הראשונה ששמעתי ברצינות והורדתי (אהמ, מהמדף בחנות, כמובן) לא מעט שירים שלה, ובעצם גרמה להתאהב בסגנון מוזיקה שנקרא... רוק.

השיר הראשון ששמעתי: לצערי, אני לא זוכר.

השיר שגרם לי להתאהב: Sick Cycle Carousel. ללא שום ספק.

השיר שאני חורש עליו לאחרונה: לא יצא לי לשמוע הרבה. אבל כנראה Quasimodo או Simon.

שירים אהובים: Sick Cycle Carousel, Cling and Clatter, Breathing, Everything, Hanging By A Moment, Only One, Quasimodo, Spin, Take Me Away, Come Back Down, Blind, Days Go By

שיר שראוי לציון: הגרסה האקוסטית של Take Me Away. מדהים.

שיר שיופיע במחזה של גיא (כנראה): Trying.

השיר שמופיע בכל סדרה בטלוויזיה: You & Me

השיר עם המילים הכי טובות: Simon. וכל מילה נוספת מיותרת.

אלבום אהוב: No-Name Face

מספר שירים: 46

טעות איומה: לקרוא לאלבום השלישי שלהם Lifehouse. איפה היצירתיות?

מילה על הסולן: יודע לשיר בהחלט, למרות שיש לו קול קצת נמרח כזה והוא לא יודע להגיד מילים כמו שצריך, הרבה פעמים אומר W במקום כל אות אפשרית אחרת. Wa Was וכו'.

דעה כללית: אממ, לייפהאוס. להקת רוק רגילה מכל בחינה אפשרית, כנראה גם המילים בדרך כלל הן לא הדבר הכי מבריק בעולם. אבל מי אני שאתלונן על שירי רוק קליטים, או בלדות רגועות? חוץ מזה, ג'ייסון וויד, הסולן, הופך את זה למעט שונה עם הקול שלו. קבלו ח"ח. חבל על המסחור.

זהו, כאן תם פסוקו של יום,

חן.