החיים הם כמו סוכריה, קל לקחת אותם מתינוק.

לפני שאני מתחיל לחפור, הרשו לי לחפור לכם על העובדה שזהו הפוסט הראשון בבלוג שלי לשנת 2007.

השנה שמורכבת מהספרות 2,0,0,7 ומגיעה אחרי שנת 2006 ואנחנו כעת נמצאים 7 שנים ו-3 ימים אחרי באג 2000.

(מצטער בשם ילדים שנולדו בתאריך ובטח ההורים חשבו שזה מצחיק לקרוא להם 'באג', או נדב)

איך ביליתי את הסילבסטר? או, זה קל. הייתי יכול להרחיב לכם בדיוק באיזו זווית ישבתי על הכסא כדי שיהיה כאילו יש פה נפח ומשמעות למה שעשיתי, אבל לא.

כן, חן, הבחור הכה פופולרי וסקסי, לא בילה בסילבסטר.

מה שכן עשיתי, בכל זאת,

לפני שהשעה הייתה 12 שמעתי את Forever December של Matchbox 20

ומיד אחריו שמעתי את A Long December של Counting Crows (המילים פורסמו בפוסט הקודם)

וכשהשעה התחלפה, שמעתי את The New Year של Death Cab For Cutie.

היה מרגש. D:

* Note To Myself - שנת 2007 הולכת להיות שנה מפרכת של תרגילי בטן. תמיד אמרתי לעצמי במהלך 2006 שהחל מתאריך מסויים אני אעשה תרגילי בטן, ובאמת עשיתי, ואז זה נעלם מהזכרון ביחד עם הריבועים להם ייחלתי. מעכשיו, לא שוכחים. מאחורה תמיד חוגרים.

* מציין ביטוי שאני מת להשתמש בו ואף פעם לא מצאתי מתי.

Anywho (לא טעיתי, J.D. משתמש בזה!),

ביום השני של 2007 זומנתי על ידי צה"ל למיונים של חיל הלוגיסטיקה, קציני לוגיסטיקה, שהתרחשו בבה"ד 6.

כמובן, אבא שלי עובד תעש ונכנס לו בחופשיות, ואז קיבלתי טרמפ במקום מהאוטובוס בפנים! חה!

מרפי, איך לא, הפיל את זה על יום בו הפסדתי יותר מדי חומר חדש בלימודים ושיעור ספרות מלא ציטוטים. :(

(נראה אם מישהו יעז להגיד "זה מאלוהים", אני אראה לו מאיפה משתין האלוהים, וזה נראה לי אי שם למעלה...)

בכל זאת, כשהגעתי מסתבר לי שהיו שם 20 אנשים בערך. זה הכל.

או שאני מובחר, או שכל המיליונים האחרים שקיבלו את הזימון פשוט העדיפו לא לבוא.

בהתחלה מילאנו שאלון עם שאלות מעצבנות ורגילות, שעניתי עליהן בשיא הכנות. As always.

ואז קיבלנו הרצאה והסברים מאיזה קצין שהקצין בחשיבות של הלוגיסטיקה בצבא.

חולקנו ל-2 קבוצות, ואז התחילו המיונים הכיפיים!

בדיקה ראשונה: מבדק קבוצתי

נכנסו לחדר, בו ישבו 2 קצינים ופסיכולוג. כל אחד קיבל משימה: לרשום על דף את 7 התכונות שהכי חשובות לקצין, לפי סדר החשיבות, מתוך 17 תכונות. סידרתי לעצמי משהו מעפן.

ואז נתנו משימה נוספת: תוך 20 דקות על הקבוצה לתאם ביניהם איזה תכונות צריכות להכנס ל-7, ואת הסדר שלהן.

לא הספקנו בזמן. לא נורא. הם סתם בדקו מי זורק טיעונים ושולט בעניין.

דרך אגב, כמעט כל מי שזומן היה רוסי. מזהים לפי השם.. רק איתי בקבוצה היו איזה אלכס, סלבה ולא זוכר מי עוד.

בדיקה שניה: מבדק אישי

כינסו אותנו בחדר, עם פסיכולוגית הפעם ועוד 2 קצינים. הפעם זה יותר מסובך - כל אחד מקבל דף ועליו כתובה דילמה שהוא צריך להציג לכל השאר, ואז להגיד איך הוא יפתור אותה בצורה הטובה ביותר.

כנראה שהחליטו להביא לי את הסיטואציה הכי קשה:

"אתה קצין בצבא האמריקאי ואיתך נמצא עוד חייל. הלכתם לאיבוד במדבר העירקי הענק כשבידכם יש רק מפה, כך שאתם יודעים את המיקום שלהם בערך ומימיה אחת.

אם תתחלקו במים שבמימיה שניכם תמותו מצמא כיוון שאין מספיק. אם תשתה לבד אתה תחיה והחייל ימות, וההפך."

זה לא היה הניסוח. אבל הבנתם את הקטע.

קרציות. העיקר סיפרתי בדיחות במהלך הקטע. הפגת מתחים, you know...

אחרי זה שלחו אותנו לאכול עם חיילים (זה כמו "רוקדים עם כוכבים"), בחדר אוכל שלהם.

ואחרי שפיטמו אותנו שלחו אותנו לשלב הבא.

בדיקה שלישית: ראיון אישי

זה השלב שבו התחרטתי שלא שיקרתי להם בשאלון שמילאתי בהתחלה (חה! הכל קשור! זה כמו כל תוכנית שעכשיו מתחילים לשדר, כי חושבים שזה מגניב).

הבחור שראיין אותי (כן, יש גברים בזה מסתבר) החליט לקטול אותי מתי שהוא רק יכל כדי להגיד לי שאני לא מתאים להיות קצין.

אני בשלי המשכתי לבהות בו כדי להראות שאני לא מפחד ממנו. מקווה שכתבת את זה, קצין לוגיסטי!

זהו. תם היום הנורא ההוא.

נדב חיטט קצת בחדר מחשבים ומצא סיפורים שבורים שעשינו שנה שעברה. מן אוצר גנוז כזה.

לפניכם הסיפור השלישי (נדב איים עליי, תסלחו לי).

נכתב על ידי חן, נדב ובחור שלישי לא-ידוע.

(ומכיל טונות בדיחות על לימודי מחשבים שלא תבינו)