החיים הם כמו סוכריה, קל לקחת אותם מתינוק.

לא, לא הלכתי לתור לחלוקת שכל (חהחה),

ביום חמישי ה-21.6 הייתי במיונים למש"ק תכנון כח אדם שהתרחשו בבה"ד 11 בצריפין

(שמתם לב איך אני מדגיש חלקים חשובים?)

אז כן, באיחור קליל, קבלו פוסט!!

(אני מצפה לשמוע קריאות "וואו! אני כל כך מתרגש/ת שהפטמות שלי קופצות!")

בבוקר לח בשנת תרל"ח, התעוררתי בבוקר שלא היה לח ובטח שלא בשנת תרל"ח ועליתי על אוטובוס חברת "אבא" שיסיע אותי ישירות לבה"ד 11. "אבא", לצערי, פועלים רק בשעות הבוקר המוקדמות, ולכן הגעתי לבסיס הנדרש שעתיים לפני השעה שביקשו (9 בבוקר...). מי אמר שאזרחים מאחרים?

בכניסה לבה"ד בדקו לי את הטופס של הזימון, ואחת החיילות התחילה לצחוק כשהיא ראתה את צירוף המילים "כח אדם", כיוון שאם המילה "תכנון" לא מגיעה לפני, הכוונה היא בפקידות של חלוקת דואר או משהו.

טוב, חיכיתי את השעתיים שלי (אל תשאלו איך ניצלתי את הזמן. רמז: זה קשור ללימודים לספרות, מוזיקה מה-MP3 וספר)

מצאתי עוד 3 אנשים שמחכים באיזור... "וואו, או שזה איכותי או שזה מטומטם" הייתה המחשבה שלי בראש. בכל מקרה, הצטרפו עוד כמה חבובים וחבובות, כולל ישי מכימיה! (כלומר, אני לא הפראייר היחיד מגלילי).

חיכינו שם, חיכינו חצי שעה. מסתבר שחיכינו במקום הלא-נכון. נזכרו ללכת לקרוא לנו לאיזה אולם אחר ובו קיבלנו הרצאה על התפקיד. למזלנו, הרב סרן סלחה לנו. כמה נוצרי מצידה.

שלב א' - מבחן עיוני

כן, כמה כיף. פיזרו אותנו בכמה חדרים, תקעו לנו מול העיניים כמה דפים עם שאלות והביאו לנו שעתיים בערך.

שאלות בסגנון מהנה של פסיכומטרי, בעיקר החלק הכמותי שבו. אחח, לא נהנתי כך מאז הפסיכומטרי עצמו.

בואו נסכם קלות ונגיד שלא הצלחתי הרבה שאלות, גם שאלה פתוחה חשובה עם מיליון נתונים. ארר.

לפחות היו שאלות שהזכירו תיכנות במחשבים שהצלחתי.

שלב ב' - אוכל, קדימה אוכל!

כן, בין הנסיון למצוא שירותים במבוך הזה אחרי המבחן הודיעו לנו שהולכים לאכול עם חיילים (זה ריאליטי חדש, כמו לרקוד עם כוכבים). אז ראינו שורה של חיילות מחכות יפה לרגע הנכסף - האוכל. לצערן הרב, אנחנו קיבלנו VIP ולא עמדנו בתור.

בכניסה לחדר האוכל ראיתי את עדי מפורום סקראבס ושנינו הופתענו (ואחרי זה היא סידרה לי פרוטקציות, מסתבר)

היו נקניקיות, ואורז, ופטל. כמה נחמד. לפחות האוכל לא עורר בחילה.

שלב ג' - מבחן מעשי

למי שיודע כבר מהנסיון שלי עם נהיגה, אני לא משהו במבחנים מעשיים.

מסתבר שלצה"ל יש fetish למבחנים מעשיים שהמטרה בהם היא לסדר דברים לפי סדר חשיבות ואז לדסקס כקבוצה על הסדר של הדברים. זה התחיל בחללית שהתרסקה על הירח ודירוג 15 חפצים לפי חשיבותם על מנת ליצור קשר עם חללית אחרת במרחק 200 מילין על הירח.

אחר כך עוד משהו שביקשו מאיתנו לסדר - מתוך רשימה של 10 תכונות לדרג את שלושת החשובות לבן אדם. כמובן, בגלל שזה מיון צבאי כולם יפי נפש ואין מצב ש"עושר" ו"פופולריות" יכנסו למקומות הראשונים. את מי זה מעניין כשיש תכונות כמו מוסריות?

ואז ביקשו מאיתנו לקבץ רשימה של 7 דברים בקבוצות, כמה שיותר קבוצות תוך 2 דקות. היו 7 בעלי חיים, אז אמרתי שהם בעלי חיים. מתוכם בלה בלה יונקים, בלה בלה ובלה דו חיים וכן הלאה... הקאץ' הגיע כשהרשימה שאחריה הכילה 5 מאכלים, מקל וחתול. כמובן שקיבצתי "מקל", "בננה", ו"נקניק" תחת קטגוריית "ארוכים ודקים".

גם פרוטקציות לא יעזרו לי...

בין לבין מילאנו שאלון אישי, לצורך הראיון האישי.

• אמרו לכתוב ציוני בגרות של המקצועות המורחבים. כמובן שלא קראתי את המילה מורחבים, אז כתבתי להם כל ציון בגרות אפשרי עד שכמה בנות שאלו "הרחבת כל-כך הרבה?!". אופס, כמו שאומרים.
• שונא שאלות של "אם היית יכול לשנות בעצמך 2 תכונות, מה היית משנה." כנראה את הסבלנות שלי לענות על שאלות כאלה. אררג.
• בסוף שאלו "אתה רוצה להוסיף משהו?" עניתי להם "מלח". ברצינות.

שלב ד' - ראיון לא-ממש אישי

כן, חוכמה תשאלו אותי שאלות מהשאלון שהבאתי לכם. התיישבו מולי 4 חיילים והסתכלו על כל פיפס שיצא לי מהפה כשעניתי להם על השאלות. שאלו על אחיות שלי (לסדר להם משהו?) על הרגע המאושר בחיים מהשאלון, על התחביבים, ואם התפקיד וקצונה מעניינים (לי ת'תחת) אותי?

יצאתי תוך פרק זמן שנראה קצרצר ואז הגיע בחור נוסף שהסתובב שם ובדק מי הרחיב מחשבים. כמובן שבמלוא הגאווה אמרתי שאני (אם הוא רק היה שומע שהוגשתי על 75 ביא'...). הוא הציע לי תפקיד אחר, ריאלי יותר. אפשר להגיד שאמרתי לו שזה לא בשבילי. אני והכנות שלי...

שלב ה' - אבודים בצריפין

במקום לקרוא לאבא החלטתי לחזור עם ישי ועוד בחור מכפ"ס שהיה שם. יצאנו מבה"ד 11 ולקחנו אוטובוס לאחד השערים על מנת להגיע לאוטו, אחרי 20 דקות בערך שבהם חיכינו לאוטובוס ואז נסענו ואז חיפשנו את הרכב, הבאנו שטעינו בשער. טוב, הסתובבנו באיזור, קנינו אוכל והלכנו עוד איזה 10-20 דקות בנסיון למצוא תחנת אוטובוס קרובה כדי להגיע לשער השני. מצאנו, אבל לאוטובוס לקח חצי שעה להגיע ובינתיים התבשלנו בחום (לעומת האוכל שלהם).

לסיכום, יצאנו מצריפין בשעה 18:00. זה לא נחמד.

אני ואלמוג דיברנו על החוק שאומר שאסור לאזרח מעל גיל 18 להסתובב ללא תעודת זהות...

אני: נו, אתה יכול לשקר לשוטרים.

אלמוג: נראה לך?

אני: כן, אתה לא נראה בן 18. אתה נראה בן 17 ו-364 יום.

*שקט*

אלמוג: רגע, זה לא הגיל שלך?

היה פה ^ רמז עבה על הבאות.

שכנעה אנס לשתות קפה - והובילה למעצרו

(ואיך היא השאירה אותו אצלה? עם סם אונס? מישהו חייב לטפל באישה הזאת)

דיווח בבריטניה: בלייר תכנן לפטר את יורשו

(לא יותר פשוט להעלים אותו כמו שעשה אורי גלר?)

נמשכים העיצומים בדואר

(העובדים שמים על הממשלה בולבול)

רנו מתדלקת את המגאן בדלק ירקות

(סבבה, רק שלא יתפלאו שאחרי תאונות פתאום יהיו הרבה יותר צמחים)

אגב, בואו פשוט נגיד שהלך לי עוד סעיף ב-Never... (:

בהצלחה לכולם בספרות מחרתיים!!!

תחפרו כמו שאני יודע.

חן.

[שומע: Beulah - Gravity's Bringing Us Down]