החיים הם כמו סוכריה, קל לקחת אותם מתינוק.

באמת!

לפני שבוע, לכל האנשים שעדיין אין להם פז"ם של 12 שנות לימוד מלאות, נשלח דואר ובו ציוני הבגרות. מן תעודת בגרות מזוייפת ומוקדמת, ללא טקס. והנה התוצאה של חרישה מסיבית, בזבוז שעות חופשיות וכסא שמתגעגע אליי כשאני קם ממנו.

תנ"ך - 2 יח' - 90 (סופי)

הבעה עברית - 2 יח'

 לשון - 98

 חיבור - 84

 סופי - 91

אנגלית - 5 יח' -

 שאלון E - ציון 90

 שאלון F - ציון 96

 שאלון G - ציון 95

 בע"פ - ציון 93

 סופי - 94

היסטוריה - 2 יח'

 היסטוריה א' - 84

 היסטוריה ב' - 87

 סופי - 86

אזרחות - 81 (כן, נפלתי)

מתמטיקה - 4 יח'

003 - 100

004 - 97

005 - 90

סופי - 96

כימיה - 5 יח'

3 יח' - 83

2 יח' - 93

סופי - 87

(אבל חלה פה טעות, כיוון שהייתה לי יחידה אחת של מעבדה, שסיימתי עם ציון סופי של 98.. נגיד)

מחשבים - 5 יח'

 גרפיקה (1 יח') - 100

 מדעי המחשב א' (2 יח') - 92

 מדעי המחשב ב' (תשלימו לבד) - 77 (בע)

 סופי - 88

ספרות - 2 יח' - 87

יוצא לי ממוצע בסביבות ה-90, אני מניח.

והנה העדכון, שמוכיח שגם בצבא התבגרתי מעט. מה לעשות, דפקו לנו את הטאקי. ואין לי שוקו חם בבוקי! :(

Sunday

אחרי חמשוש מרתק בבית, התייצבתי בבסיס בשעה 7:00. כמובן, הייתי צריך להתייצב שם בשעה 9:00. אבל הבחירה הייתה בין לנסוע עם אבא חצי שעה לבין לנסוע עם נהגי אוטובוס שעתיים.

לא זכור לי שהיה יום מרתק במיוחד. רק זכור לי שהרס"פ החליט להתיידד איתנו ולתת לנו ג'ובים מרתקים לאורך כל היום. החל בפינוי עלים מתעלה, וכלה בפינוי עלים מתעלה. אבל, היי, לא מתכווחים עם הגנן. כולם קרעו קצת את התחת שלהם בפינוי העלים, ואני? אני סונג'רתי לטאטא זכוכיות (כתבתי בטעות "זכויות", אבל זה גם מתאים) ואז לשפשף איזה כתמי שמן שהפכו למשהו קשיח ומגעיל. FUN!

למזלנו, היה גשם שגרם לכך שנפסיק לעבוד. אני, בתור פריק של הטבע הרטוב, הלכתי להירטב קצת במדים שלי. אחרי כמה נקיונות נוספים, הוחלט להביא לי משימה מרתקת - לטפל בגינה שתקועה באמצע הבניין שלנו. כן, יש שם גינה. ארזתי את הנעליים שלי בשקיות, והתחלתי לאסוף זבל ולגרף את האיזור.

ולפיניש, קיבלנו חדרים. שינה בחדרים, ולא באוהלים המסריחים וחסרי התאורה. קיבלנו חדרים מסריחים... וחסרי תאורה. אבל התמודדתי היטב.

Monday

אחח, אין כמו לקום בבוקר. להגיע לא"ג בוקר, ולא לעשות בו כלום.

מיד אחריו ואחרי ארוחת הבוקר המזוויעה, חברינו הטוב, הרס"פ, החליט שכדאי שנמשיך בסאגת נקיון התעלה. אני זכיתי לחתוך כמה עלים עם מזמרה.

והנה זה בא - הסרט. רז הביא לנו סרט, כי המפקדת אמרה שיש סיכוי שנוכל לראות DVD. הוא הצטייד בסרט "סליפרס", שלא היה מוכר לי עד אותו רגע. סרט סתמי עם שחקנים מוכרים. מה שהיה משעשע בכל העניין, שהסרט היה באורך שעתיים וחצי. הרס"פ כל רגע נכנס, רק כדי לבדוק מתי נסיים שם כדי שנבוא לגזום לו איזה כמה עלים או ווטאבר. פרייסלס.

ואז, לקראת ארוחת הצהריים הגיעה הבשורה המרה. "האנשים הבאים שאני קוראת בשמם צריכים להתייצב ב-13:15 בנשקייה בשביל לעלות לבסיסית לילה." למי שלא קלט את הרמז, השם שלי הופיע ברשימה ביחד עם נדב, דניאל ורז.

רז, כמובן, ניצל את הקלף של "7 שעות שינה", ולא שמר.

כל התהליך עצמו ממש מוזר. 24 חיילים שסונג'רו לשמירות בסגנון 2-4-2 מהנה. עברנו איזה תדרוך, שבו הבנו שנאלץ לישון על מדים, כולל הנעליים. ולישון בחדרים מיוחדים, ולא עם חברינו לקבוצה. הם כבר ידאגו להשקמה שלנו. החל מהשעה 18:00, עולים לתפקיד.

אוקיי, ליתר דיוק מהשעה 20:00. משמרת שניה. הוצבתי לשמור בחר"פ (חיל רפואה), המפקדת הציגה לי מסלול שכלול בהליכה קצרה לאורך גדר, שהאיזור סביבה נראה כמו סט לרציחות מסרטי אימה.

אוקיי, השמירה החלה. חושך.

למי שלא מודע - נעים מאוד, אני חן ואני פחדן. לא סתם האותיות ח ו-ן' נמצאות במילה הזאת, ופ' וד' כנראה מסמלות פד, שאני לחוץ כמו טמפון.

החלטתי לסייר קצת סביב הגדר, בניגוד לכל השאר השומרים החפשנים האחרים שפשוט יושבים במקום שלהם בלי לפטרל.

הו, מה זה, רעשים מהשיחים? אמא'לה.

הו, מה זה, הצל של עצמי? אמא'לה.

הו, מה זה, איזה משהו נתקע בגדר וזה נשמע כאילו חותכים אותה? אמא'לה.

הו, מה זה, חולדה שמתרוצצת לי מול העיניים? אמא'לה.

הו, מה זה, צליל של "כחחחחח" מהמוטורולה? אמא'לה.

הו, מה זה, אזעקה שפועלת מהחר"פ? אמא'לה.

הו, מה זה, אורנה בנאי? אמא'לה.

הו, מה זה, אור דלוק במוסך טנקים שנכבה ברגע שהתקרבתי? כן, זה הקש ששבר את הגב הלא ממש חזק שלי.

מאותו רגע פשוט התרחקתי מהגדרות החשוכים וטיילתי באיזור המוארים. המוח שלי הכין יותר סרטים מאבי ביטר.

המשמרת השניה הייתה בין 2 ל-4. נא לא להפריע למנוחת הפורצים.

אז כן, לא ישנתי יותר מדי.

במשמרת השניה הפקתי לקחים, ועדיין התרחקתי מהגדר. גיליתי שמישהו עושה ביקורת עלינו, אז הסתובבתי קצת יותר, ואיך אפשר בלי לקנח בדניאל שצועק במוטורולה "נו מתי מחליפים אותי???"

Tuesday

השקמה נוספת ב-5 וחצי, בשביל לנקות את המתחם. לאחר מכן, זיכוי על הנשקים והאפודים, וזמן חופשי עד 8 וחצי. במקום ללכת לישון ישירות, נסחפתי לחדר אוכל, לצחצוח שיניים וגילוח כמו כל חייל טוב. ואז כשהגעתי לחדרים, הצלחתי לישון בערך 20 דקות. דניאל ונדב טרחו להתעצבן עליי שאני מעיר אותם ב-8 וחצי במקום לתת להם לישון ולסרב כמה פקודות. אח, כמה פעור מצידי.

הם הצליחו לישון עד 10 וחצי, כשהמפקדת ממש חטפה קריזה ולא הוציאה את דניאל אפטר באותו יום (כן, ספויילרים).

איזה משימה הרס"פ החביב הביא עלינו הפעם? איך לא, לגרף את כל העלים שיש מאחורי המדור, לאסוף בשקיות ולהשליך לפח. ב-3 שעות עבודה התקדמנו לשום מקום, אבל העיקר שהיה לו חיוך זדוני ומרוצה על הפנים.

לפני שהלכנו הביתה הוא דרש שניקח את השקים שאספנו, והסביר לנו שזה לכבוד ביקורת בבסיס של תחרות "ישראל יפה". מכיוון שבה"ד 20 כזה כוסון, מסתבר, ולקח את התואר כמה פעמים.

לפחות זה גרם לכך שהשירותים יהיו מצוחצחים.

אה, כן, הנגד שמואל הודיע לנו שיש סיכוי שנסגור שבת. מעניין כמה אנשים ישאלו אותי אם סגרתי.

Wednesday

הגענו לבסיס ב... 9:00!

מיד הבחנו בשינויים שחלו בבסיס, כשמפקדת כלשהי מיד שלפה מטאטא ויאה משופצר וביקשה ממני ומנדב לטאטא את הרחבה ולצעוק על אנשים שמלכלכים. כמובן שרק אני טיטאתי. היה מצחיק.

הבחנתי בכך שפתאום תלו שלטים בכל האיזור, כמו "זריקת בדלים לפח, בפקודה!" ואת "פינת עישון" הקלאסי, שהתנוסס בצער רב מעל כל פינות הישיבה. עד כדי כך הם חושבים שהנוער הדרדר?

עוד כמה נקיונות, אני שוב סונג'רתי לנקות את הגינה בתוך הבניין. לגרף, לאסוף זבל, עלים ובמבוקים, וזכיתי למטר ירידות מקורס אלקטרוניקה. ככה זה כשאתה במרכז, אה?

לאחר מכן יצא לנו לראות עוד סרט. יאפ. רז הפעם הביא את "הקדושים מבוסטון". שהוא, ללא ספק, סרט מומלץ. ווילם דפו יצא מלך.

קיבלנו כמה חדשות טובות - מי שהספיק לשמור כבר פעמיים (אהמ, אני) זוכה לצאת הביתה, בעוד השאר סוגרים שבת. אבל הם יצאו בזול, עם שבת כוננות (כלומר, לא עושים כלום) ועם אפטר מובטח ליום ראשון. אבל אני בבית. חה!

בשעה 7 כבר הגענו לחדרים, והלכתי לישון די מוקדם. אם אפשר, למה לא?

Thursday: Today

בין הימים האחרונים שלי בתור ממתין, וואה! (מה זה לעזאזל אמור לבטא?)

אחרי ארוחת בוקר לא משהו בכלל (למרות הנסיונות לשלב יחד דני שוקולד ודני וניל), הלכנו למסורת ההמתנה במדור. המפקדת נטליה נפרדה באלגנטיות ואמרה שמעתה ואילך יעסיק אותנו הנגד אליעזר, לאותו יום לפחות. והבטיח שהאנשים שיוצאים הביתה, יצאו הביתה בסביבות 14:00. הבטיח, וקיים.

ת'אמת אחרי כמה ימים עם תעסוקה, היום הזה נטול תעסוקה, עד לרמת השעמום. לפחות קיבלנו לנקות כיתה, והחלטנו לנצל את זה בשביל לשחק "איש תלוי" על הלוח. בהנחייתי. ככה שורפים שעה.

כמו כן, אני ונתנאל (ביוזמה שלו) החלטנו לתעד בצורה מוגזמת ומוזרה כל מיני שלטים בבה"ד 20. גם את השלט של השירותים, ולהכין מן סרטון הזוי. מטומטם בהחלט, הרגשתי באזרחות שוב.

וזהו. אני בבית.

אגב, היו שינויי כוחות בקבוצת הממתינים.

פבל הצטרף אלינו, בחור עם פז"מ של 3 חודשים בצבא כיוון שהוא סירב קורס, ובילה 21 יום בכלא. ומתכוון לעשות זאת שוב בקרוב (הוא מגיע לאותו קורס). אבל הוא משעשע, כיוון שיש לו פטור מאבק, חומרי ניקוי ועוד כל מיני דברים שפשוט גורמים למפקדת לשנוא אותו.

אדם,*שיעול* בוגד *שיעול* הועבר לקורס אל-אופ, בטענה שטעו בנתונים שלו (בולשיט, הוא קיבל פרוטקציה).

דור, שכמובטח הועבר לקורס אחר, בגלל עיוורון צבעים קל, ויבלה את החיים שלו בקורס נק"ל.

זה הכל לעכשיו,

חן, שכבר לא בוחן.

מאחזק, זה הדבר. (הלא טוב)

[שומע: Bell X1 - Eve, The Apple Of My Eye]