לא יכלתי למצוא כותרת הולמת יותר לקטע הזוועתי הבא.
אבל,
לפני הכל, לפני הספירה, ולפני שאני אחטף כמו תימנים,
אתם יודעים מה חל עכשיו... אוקטובר שמח לכולם!!!
אה, וגם ראש השנה. החג הזה שמתיישבים ליד השולחן בתירוץ לברך ורק אוכלים. אז שנה טובה, על הדרך.
נספח הומוריסטי:
כשמר משה קצב היה בצבא, הוא הסתבך עם המדים. כל הזמן עלה א', אחר כך עלה על ב', וכשהיה לו זמן גם על ג' וה'.
וכשאדון חנן גולדבלט היה בצבא, התנהלו איתו שיחות משונות בקשר:
"חנן, נו, אתה בא להחליף אותי?"
"חכה, מוטי, עוד כמה קטנות."
ולאירוע המרכזי - שהוא, ללא ספק - פוסט הומוריסטי שלישי ברצף. שוב פעם בעזרתה של זיוה, ההיא מהבלוג ומבית-שאן, שמתחת למעטפת העצובה, מסתתרת בחורה מצחיקה וצינית. כמו האוס כזה, פחות הצליעה.
היא הציעה לי לעשות פוסט שבו אני אכתוב כל מיני הודעות אקראיות מהדואר היוצא, בלי הקשר. כי זה יכול לצאת מוזר. אני הצעתי לה שננהל דיאלוג שכולו מורכב רק מהודעות אקראיות בדואר היוצא, לא משנה למי, לא משנה מה הסיבה. התוצאה? מוזרה ואדירה. ולעזאזל, ישבנו על זה 3 שעות.
Normal
0
אני:
מה קורה?
היא:
סתם.. אתה יודע שאתה אהבת חיי ושלא התכוונתי למה שאמרתי ושאני אכרות לך איברים
אסטרטגיים כגון האונה הקדמית אם תבגוד בי עם החברה הכי טובה שלי, נכון?
אני:
חח נו, כן. יום קצת מעייף. איך זה להיות עם נשק?
היא:
יאיי, גונה בליד טו דת'
אני:
יאי, חבל שאני לא אוכל לבוא בשישי.
היא:
אפשר לחלוק על הפסיקה הזאת.
אני:
לא יודע, הניסוי היה כבר?
היא:
כן, אני הולכת לבלות איזה שעתיים בקניון המפואר של עירי כי יש בו מזגן ו-0 אנשים
עם קרבת דם אליי.
אני:
חחח סבבה. שיהיה בהצלחה.
היא:
נו זה לא שלא רציתי שתבוא, זה שהסתפרת אז אני לא אוהבת אותך יותר כי אתה לא יפה
וכבר מדבר רק על כדורגל חופים
אני:
תבואי למגדל, כלבה! ותביאי ברוס איתך!
היא:
כן! תעשה אותי היפית מעשנת קקטוסים למרגלות כפר נידח במקסיקו בקומונה בה כולם
צובעים זה את זה בגואש, למה לא
אני:
הישמרי מפני החתול החד-עיני
היא:
הוא מאוד מוזר, אני חושבת שתאהב אותו
אני:
סתם נראה לי. יש לי מלא אלבומים שלו.
היא:
זה הכי שנון שמצאת? צהל שם קוטל תאי מוח באוכל שלו, באמאשלי
אני:
חח לא בהגזמה. אני לא ארדם בלילה.
היא:
הנחתי כך, לא נורא. אמא שלי ממילא במצברוח זיפת.
אני:
זה מה שרציתי לברר - מה המס' שלה?
היא:
פוץ!
אני:
חחח יצורה! אז מתי השכמתם קום?
היא:
בשמונה בבוקר כוס אמו, הייתה לי ברירה?
אני:
יש עוד זמן. לא התחיל חח
היא:
חח כן אני יודעת אבל העדפתי לא לשבת לידך בתקווה שההיא תזרום איתך.. אבל כנראה לא
כולם משוחררים כמוך
אני:
ו.. אני בבית. את טוחנת לעומתי.
היא:
כן אבל יש אלוהים ומחר אני נוסעת לראות את הגמר של כוכב נולד
אני:
יש אטמי אוזניים/אוזניות. והתרמילים עפים לצד, והם רק חמים, לא יותר.
היא:
לא שזה עוזר לי במשהו אני עדיין לא מצליחה לגרום לעצמי להפסיק לדמם
אני:
חבל שהיום אין לך זמן חח
היא:
בקטנה, את תקני פוסטינור מחר, זה לא כזה קריטי להיום, נכון?
אני:
מזל טוב להולדת הבן
היא:
כן אין דבר יותר מהנה מגוש בשר שנתלה לך על הציצי ושואב ממך את החיים
אני:
אה, לא נורא. זה מה שאני עושה. וגם ישן.
היא:
די כבר עם הסטיות האלה שלך למה לא לפתוח פייסבוק כמו כל אדם אחר
אני:
חח לא.. נראה לך מישהו מהחברים שלי בבית?
היא:
לא יודעת אולי אם היית טורח לבלות פחות עם מתקנים מתנפחים ויותר עם אנשים אמיתיים
אני:
מסקנה: דתיים לא מסתחררים ולא מתעייפים.
היא:
זה מה שהביציות אמרו
אני:
חח יש מצב שזה סתם
היא:
תבררי, זונה!
אני:
הוא אמר שידבר עם הרס"ר "עוד מעט" ולא החזיר תשובה
היא:
כי הוא פה לידי.. הבאתי לו דף וכמה טושים
אני:
אה, מגניב. לפחות לא הגעה עצמית.
היא:
אבל מה אני אמורה לעשות בדרום דקוטה
אני:
שותים אפר של סיגריה
היא:
לך על זה אבל אם הגרמנים יתפסו אותך אני אכחיש כל קשר
אני:
אה, סבבה. נתראה שם.
היא:
תביא מגבת
אני:
חח לא.. יש עוד זמן. אבל עזבי, אני נראה לי כולי ג'יפה מהשבת
היא:
הכל בגלל כמה רגעי בדידות על המגדל הא?
אני:
צירוף מקרים מוזר, ידידי.
היא:
אבל אתה מתעלם מהשורה תחתונה, והיא שאתה אוהב להתלבש בבגדי נשים.
אני:
חח וואי ממש בא לי אבל רושם רע לבוא ככה. טוב, נמצא זמן. אני בהדממה.
היא:
תמיד ידעתי שכל בדיחות העזים האלה היו טורן און עבורך
אני:
טושים, סבונים, כוסות, דפים, יעים, מטאטאים, עטים נ"ט ועוד
היא:
כריתת אונה, הופעה של שריד חדד, נעיצת מסמרים בעין שמאל, ריקודי עם בולגרים,
לעזאזל אני יכולה להמשיך ככה שעות
אני:
עד מתי כספי!
היא:
כבר היה עדיף קונצרט של טוקיו הוטל
אני:
איפה המנגנון לאיתור סרקזם?
היא:
בחדר שלי מתחת למיטה, אבל לא לגעת בקופסאת הנעליים החשודה
אני:
לבוא? יש לי דלקן
היא:
אין צורך כבר אכלתי
אני:
אסע לאט. אני יודע.
היא:
עוד לא הבנת שדתיות מחכות לחתונה?
אני:
אה, חכי קצת, נחיה ונראה
היא:
איזה חמור
אני:
למה? רצית? אני עלול לשכנע את עצמי :)
היא:
אני אנסה לשבץ אותך בלו"ז
אני:
הדבר היחידי שאני כשר אליו הוא לשמירה
היא:
זה בסדר, קח כדור
אני:
אני מפחד לפתוח פה לשטן
היא:
ידעתי שאי אפשר לסמוך עלייך, לא השתמטת מצה"ל
אני:
מה רע בג'נין? שאני אהיה לזנב בלי ראש?
היא:
זה כמו הקניון של בית שאן. בנו את זה, אבל אף אחד לא בטוח בשביל מה
אני:
חח הייתי שם שבוע שעבר. לפאב?
היא:
או שתבוא לבקר אותי במקום
אני:
וואי, סבבה. אני בדיוק עם האוטו אבל יקח איזה חצי שעה
היא:
או עשר דקות כמו כל דבר אחר שאתה עושה
אני:
אני לא יודע מאיפה לנסוע... ומתי.. אני בתסביכים
היא:
נו אבל מה הכיף בלהפסיק עכשיו? נזק מוחי זה משהו שאתה יכול להימנע ממנו בעזרת
כיוון מדוייק של חפץ קהה
אני:
אגב, חברה שלך עשתה את הניתוח?
היא:
לא יודעת. אני בלחץ. אני חושבת שהציץ השמאלי שלי גדול יותר מהימני. הצילו.
אני:
סבבה מאוד, התקמבנתי חח
היא:
אני כל כך שמחה שהברזתי משיעור תורה בשבילך
אני:
תעלי כבר, רבאק
היא:
די להיות נואש אני רוצה להתקלח קודם
אני:
מעלף חח. היה לא משו? גם אצלי לא להיט
היא:
אף אחד לא אמר משהו על נעים, כן זה מרגיש חרא אבל בסדר, יעבור
אני:
אנחנו בחורף, מה נעשה
היא:
מעדיפה את אחיך הקטן ממילא, יש לו מבטא קצת גרמני
אני:
במילה אחת: אחזיוה.
היא:
איזה מריר, זה חרפה מה שהולך פה. לך תצפה בדורה במקום לבזבז לי את הזמן
אני:
חח גדול. קובי פרץ, דוגמניות, ערוץ 9..
היא:
יהודון.
אני:
כן, אתם יורים יותר. את תזרקי רימון?
היא:
לא אני תקועה במשרד והדבר הכי שוקק חיים שהולך פה זה ששתי נמלים מזדווגות לי על
האנטר של המקלדת
אני: תהני בעצמך. נדבר בערב או משהו.
יום טוב. :)
אהבתם? נהנתם? אני שמח. ותשמרו את זה לעצמכם, כרגיל.
עד כאן, רב"ט (רוקי, בילי אליוט, טרזן) חן
[שומע: 65daysofstatic - Don't Go Down To Sorrow]
בבלוג זה
בכל הבלוגים
